בבית המשפט העליון
עש"ם 8180/05
בפני:
כבוד השופטת א' פרוקצ'יה
המערערת:
מדינת ישראל
נ
ג
ד
המשיבה:
פאטמה ולידי
ערעור על גזר דינו של בית הדין המשמעתי הארצי
מיום 25.7.05 בד"מ 54/05 שניתן על ידי כבוד
אב"ד עו"ד י. תלרז, גב' ח. לידור ומר ח. סודקי
בשם המערערת: עו"ד בת-אור כהנוביץ
בשם המשיבה: עו"ד זכי כמאל
פסק - דין
1.לפנינו ערעור המדינה על אמצעי משמעת שהוטלו על המשיבה בידי בית הדין למשמעת של עובדי המדינה בחיפה (להלן: " בית הדין ") בתיק בד"מ 54/05 (כב' השופטים י' תלרז, ח' לידור, ח' סודקי), בו הושתו עליה אמצעי המשמעת הבאים: נזיפה חמורה, פיטורין לאלתר משירות המדינה ופסילה ממילוי כל תפקיד במסגרת משרד החינוך למשך תקופה של שלוש שנים מיום מתן גזר הדין. המדינה מבקשת בערעורה להחמיר באמצעי המשמעת באופן שהמשיבה תיפסל ממילוי כל תפקיד במסגרת שירות המדינה לפרק זמן של חמש שנים.
2.המשיבה, ילידת 1955, הועסקה במשרד החינוך כעובדת הוראה למן ה-1.9.1974. בשנת 2002 החל נפתח הליך פלילי בעניינה, אשר במסגרתו הואשמה והורשעה בעבירה של אחזקת שטר מזויף, עבירה לפי סעיף 462(2) ל חוק העונשין , התשל"ז – 1977 (ת.פ. 569/02). על פי פסק הדין, ביום 27.10.01 חצתה המשיבה את מעבר הגבול נהר הירדן, כאשר על גופה מוסתרים 63,000$ בשטרות שנחזו כשטרות כסף, כאשר עובדת היותם מזוייפים הייתה ידועה לה ולא היתה בפיה טענת הגנה כלשהי לענין זה. על המשיבה נגזר עונש מאסר בן 24 חודשים, מתוכם חמישה חודשים לנשיאה בפועל בדרך של עבודות שירות, והיתרה על תנאי. כן הוטל עליה קנס בשיעור של 15,000 ₪ או 150 ימי מאסר תחתיו וכן התחייבות להימנע מביצוע עבירה. המדינה ערערה על קולת העונש שהוטל על המשיבה, והערעור נדחה על ידי בית המשפט המחוזי בנצרת.
2.בעקבות ההליך הפלילי האמור, הוגש כנגד המשיבה כתב תובענה לבית הדין המשמעתי המייחס לה אישום בעבירות לפי סעיפים 17(2) ו-(3) ל חוק שירות המדינה (משמעת) , התשכ"ג – 1963 (להלן: " חוק המשמעת" ) בצירוף סעיף 4(1) ל הודעה על שינויים בהחלת החוק על עובדי הוראה . בית הדין עשה שימוש בסמכותו הקבועה בסעיף 61ג ל חוק המשמעת , המאפשר לבית הדין להסתמך על ממצאים ומסקנות של ערכאת השיפוט הפלילית, והרשיע את הנאשמת בעבירות המשמעת בהן הואשמה.
3.לאחר שמיעת טיעוני הצדדים לענין אמצעי המשמעת, הטיל בית הדין על המשיבה את האמצעים הבאים: נזיפה חמורה, פיטורין לאלתר משירות המדינה, ופסילה למשך שלוש שנים ממילוי כל תפקיד במסגרת משרד החינוך. בנימוקיו, בחן בית הדין את חומרת מעשיה של המשיבה, בין היתר, על רקע תפקידה החינוכי כמורַה, המחויבת לסטנדרטים מוגברים של נאמנות ואחריות; מנגד, העריך את נסיבותיה האישיות של המשיבה, אישה גרושה כבת 50, הנושאת בעול פרנסתם של שלושת ילדיה. כן ציין בית הדין את תרומתה המשמעותית של המשיבה לשירות הציבורי במשך 31 שנים, אולם מנגד, נתן משקל לעובדה כי לכל אורכו של ההליך המשמעתי שנוהל כנגדה לא הביעה דברי צער וחרטה.
על אמצעי המשמעת האמורים שהוטלו בידי בית הדין מוגש ערעור המדינה שלפנינו.
4.בטענותיה, הדגישה המדינה את חומרתה של העבירה שבצעה המשיבה, ואת קולתו היחסית של העונש שהוטל עליה לאור מעשיה החמורים. הגם שהעבירה הנדונה נעברה שלא במסגרת מילוי התפקיד הציבורי, יש בבצועה, לטעמה של המדינה, כדי לפגוע באמון הציבור ברמתו ובטיבו של השירות הציבורי ככלל, ולא רק בשירות הניתן על ידי משרד החינוך שם הועסקה המשיבה. האפשרות המשתמעת מגזר הדין המשמעתי לפיה המשיבה תוכל לשוב לשורות השירות הציבורי כבר עתה טומנת בחובה פגיעה רצינית באינטרס הציבורי, שיש למונעה. לפיכך, יש להחמיר באמצעי הענישה באופן שהמשיבה תיפסל לשירות המדינה מכל סוג לפרק זמן של חמש שנים לפחות. אשר לנסיבותיה האישיות של המשיבה, טוענת המדינה כי, אף שאין להתעלם מהן, אין לתת להן משקל מכריע ביחס לתכליות הדין המשמעתי, שעיקרן שמירה על רמת השירות הציבורי והרתעת הרבים מפני ביצוע עבירות.
5.בטענות ההגנה של המשיבה היא מדגישה את מצוקתה הכלכלית ואת המעמסה הכרוכה בגידול שלושת ילדיה לבדה. לדבריה, הרחקתה למשך חמש שנים מן השירות הציבורי בכללותו שקולה כהחרבת עולמה מן הבחינה הכלכלית והאישית, ויש לתת משקל נכבד ליסוד השיקום, כפי שבחר בית הדין למשמעת לעשות, ואת גישתו זו יש לאמץ.
6.עיקרה של השאלה הניצבת בערעור היא – האם אמצעי המשמעת שנגזרו על המשיבה הם מידתיים בשים לב למהות העבירה שבצעה, מידת חומרתה, וההשפעה שיש לכך על השירות הציבורי. העבירה בה הורשעה המשיבה היא, אכן, בעלת חומרה ניכרת. היא הורשעה בהחזקת 638 שטרות כסף מזוייפים בסכום כולל של 63,800 דולר, ונקבע כי ידעה על היותם מזוייפים. עבירה זו המבוצעת בידי עובדת מדינה מקרינה, מעצם טיבה, על מידת התאמתה להמשיך ולשרת את הציבור. היא נמנית על העבירות הכלכליות החמורות בשל אופייה והיקפה הגדול. חומרה מיוחדת נילווית לביצוע העבירה בהינתן היותה של המשיבה עובדת הוראה המשמשת דמות מחנכת לתלמידיה, ואמורה להקנות להם ערכי דעת ומידות לא רק באמצעות הוראה על פי תכניות הלימוד, אלא גם בהיותה דוגמא אישית להתנהגות מופתית. אופי העבירה, והקלון הנילווה לה, אינם מתיישבים, לטעמי, עם האפשרות כי המשיבה תמשיך לעבוד בשירות המדינה בתחום כלשהו בלא שיחצוץ פרק זמן מסוים שבמהלכו היא תורחק מן השירות הציבורי. אין די בהרחקתה מתחום החינוך – שהוא בודאי התחום הרגיש ביותר מבחינת המשך העסקתה, אלא ראוי לבודדה גם מיתר תחומי השירות הציבורי למשך תקופה מסוימת, מחשש שאם לא ייעשה כן, עלולה להיגרם פגיעה רצינית לרמתו ולתדמיתו של שירות המדינה בבחינת מערכת המתאפיינת בטוהר מידות ונקיון כפיים.
על חשיבותו של אמצעי הפסילה מהשירות הציבורי במקרים מתאימים עמד בית משפט זה בפרשת עש"מ 3789/04 ציפורי נ' נציבות שירות המדינה, תק-על 2004(3) 1295 (כב' השופטת ביניש) באומרו:
"כמו הפיטורין, גם הפסילה משירות המדינה נובעת מאותה תכלית של הגנה על השירות הציבורי מפני עובדים שסטו מדרך הישר. כאשר העובד מפר במעשיו את הנורמות המחייבות בשירות המדינה, ומועל באימון שניתן בו, הרי שיש מקום לקבוע בנסיבות מתאימות, ועל פי חומרת הענין – כי עובד זה יפוטר, ואף כי יהיה פסול מלשוב ולשרת בשירות המדינה. אמצעי הפסילה מהשירות נחוץ, איפוא, כדי לשמור על טוהר המידות בשירות הציבורי, על תדמיתו ועל אמון הציבור בו. לצורך תכלית זו, אמצעי הפסילה הוא ראוי ומקובל... ברי, כי ככל שהעבירות שעבר העובד חמורות יותר, ובהיקף נרחב יותר, וכן ככל שמדובר בעובד בכיר יותר, ובפגיעה אנושה יותר באימון הציבור, כך יגבר הצורך בשימוש באמצעי הפסילה, על כל תכליותיו העונשיות והמניעתיות".
7.ומכאן לשאלה, מה משך תקופת הפסילה הראויה משירות המדינה, וממשרד החינוך בכלל זה.
לענין זה, ראוי להתחשב גם בנסיבותיה האישיות של המשיבה בכלל האיזונים המידתיים המתבקשים בהטלת אמצעי הענישה. גילה של המשיבה, הותק הרב אותו צברה בעבודתה, נטל הכלכלה המוטל עליה והיותה אחראית לחינוכם של 3 ילדים, כל אלה מהווים שיקולים בעלי ערך בהערכת משך תקופת הפסילה הראויה מהשירות אותה יש לגזור על המשיבה.
8.בהינתן מכלול השיקולים הנוגעים לתכלית אמצעי המשמעת מחד, ולנסיבותיה האישיות של המשיבה מנגד, באתי לכלל מסקנה כי ראוי לקבל את ערעור המדינה בחלקו, במובן הבא: במקום עונש פסילה לפרק זמן של שלוש שנים מכל תפקיד במשרד החינוך, ייקבע כי המשיבה תיפסל לכל תפקיד בשירות המדינה למשך 3 שנים. כן ייקבע, כי עם חלוף תקופה זו, תחול עליה פסילה נוספת למשך שנתיים למילוי כל תפקיד במשרד החינוך. בדרך זו, יושג איזון מידתי בין תכליות הענישה המשמעתית לקידום האינטרס הציבורי לבין נסיבותיה האישיות של המשיבה, תוך שנלקחו בחשבון לענין זה גם ההיבטים הממוניים הנוגעים לתשלומי הגמלה הנובעים כפועל יוצא מהענישה האמורה.
ניתן היום, ט' באייר תשס"ו (7.5.06).
ש
ו פ ט ת