רע"א 10004/01 ג'ק סודאי הנדסה בע"מ נ. עיריית אשקלון

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטת ח' סלוטקי) מיום 27.11.01, אשר דחה את בקשת המבקשת להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום באשקלון.

1.ביום 3.5.01 הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום באשקלון, לפיה נדחתה בקשתה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, עקב אי התייצבות המבקשת לדיון. המשיבה עתרה לסילוק הבקשה על הסף בשל האיחור בהגשתה. בהחלטתו מיום 2.9.01 הורה כב' השופט הנדל על מחיקת בקשת רשות הערעור בשל האיחור בהגשתה, כפי שעולה מאישור המסירה של ההחלטה לבאת כוחה הקודמת של המבקשת.

2.ביום 25.9.01 הגישה המבקשת בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור. בבקשתה טענה המבקשת כי האיחור בהגשת הבקשה נבע מטעות של בא כוח המבקשת, הנעוצה בעובדה שלא ייצג את המבקשת בהליכים שקדמו להגשת בקשת רשות הערעור. נטען כי ההחלטה נשוא בקשת רשות הערעור נמסרה למנהל המבקשת ביום 27.3.01 על ידי מי שהיתה באת כוחה דאז, עורכת-דין חדידה, והוא העבירה למחרת היום לבא כוחה החדש. המבקשת הוסיפה וטענה כי אין לה או לבא כוחה החדש כל ידיעה לגבי מועד מסירת ההחלטה לעורכת-דין חדידה. נטען, כי בעקבות הבקשה שהגישה המשיבה למחיקת בקשת רשות הערעור על הסף, פנתה המבקשת אל עורכת-דין חדידה על מנת לברר את מועד מסירת ההחלטה לידיה, וזו השיבה כי אינה זוכרת את המועד ואף הטעתה את המבקשת באומרה, כי יש על ההחלטה חותמת "התקבל" - דבר שהסתבר כלא נכון. לטענת המבקשת, המדובר בצירוף טעויות שהתגלו בדיעבד ונעשו בתום לב. המשיבה התנגדה לבקשה בטענה, כי עיכוב במסירת ההחלטה לידי המבקשת אינו מהווה טעם מיוחד להארכת מועד.

3.בית המשפט המחוזי דחה את בקשת המערערת להארכת המועד, בקובעו כי עורכת-דין חדידה ייצגה את המבקשת במועד קבלת ההחלטה על ידה ועל כן המסירה לעורכת-דין חדידה ביום 18.3.01, כפי שעולה מאישור המסירה, היתה מסירה כדין. נקבע כי העובדה שעורכת-דין חדידה לא זכרה את מועד קבלת ההחלטה או שהטעתה את המבקשת - כטענתה - נוגעת ליחסים שבין המבקשת לעורכת-דין חדידה ואינה מעניינו של בית המשפט.

4.על החלטה זו עותרת המבקשת ליתן לה רשות ערעור. המבקשת חוזרת על הטענות אותן העלתה בבקשה להארכת המועד להגשת בקשת רשות ערעור ומוסיפה כי עשתה למען בירור המועד והוטעתה, ואין לזקוף הטעיה זו לחובתה. כן טוענת המבקשת, כי יש לה סיכויים סבירים להצליח בתביעתה נגד המשיבה ואף בהגנתה מפני התביעה שהגישה נגדה המשיבה.

5.לאחר שעיינתי בחומר שבפני, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. המועד להגשת בקשת רשות ערעור קבוע בחיקוק. איני מוצא מקום להתערב במסקנתו של בית המשפט כי המבקשת לא הצביעה על טעם המצדיק היעתרות לבקשתה להארכת מועד. כבר נפסק בעבר, כי היחסים שבין בעל דין לעורך דינו, ובכלל זה חילופי עורכי דין, אינם מהווים, כשלעצמם, טעם מיוחד להארכת מועד (ראו: בש"א 169/87 וינשטיין נ' בנק הפועלים , פ"ד מא(4) 785; בש"א 6183/97 אמנון אזערי נ' מועש בע"מ (לא פורסם)). כך גם אין בידי לקבל את טענת המבקשת, כי נהגה בשקידה ראויה וכי האיחור בהגשת הבקשה מקורו בהטעייתה על ידי עורכת-דין חדידה, באת כוחה הקודמת של המבקשת. כפי שעולה מהבקשה להארכת מועד שהגישה המבקשת, המבקשת פנתה לעורכת-דין חדידה רק לאחר הגשת בקשת רשות הערעור, וזאת בעקבות טענת המשיבה, כי ההחלטה נשוא הבקשה הומצאה לעורכת-דין חדידה ביום 18.3.01. מכאן, שהמבקשת או בא כוחה החדש לא דאגו לברר, טרם הגשת בקשת רשות הערעור, את מועד ההמצאה לידיה של עורכת-הדין חדידה. (השוו: ע"א 7910/00 מדינת ישראל נ' לאה וייסמן (לא פורסם)). בנסיבות אלו, המבקשת אינה יכולה להישמע בטענה, כי מקורו של האיחור בהטעייתה וכי פעלה בשקידה ראויה, מכל מקום לא שוכנעתי כי נפל פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי המצדיק התערבות בה.

הבקשה נדחית, אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.