רע"א 10004/08 עיריית תל אביב נ. שושנה יסוביץ

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז (כבוד השופט א' שילה ) מיום 12.11.2008 במסגרת ע"א 1426-09-07 שבה הורה על התייצבות מנהלת מחלקת התביעות של המבקשות 2-3 לדיון בבית המשפט.

1.

לפני בית המשפט המחוזי מרכז תלוי ועומד ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בראשון-לציון אשר דחה את תביעתה של המשיבה נגד המבקשות תוך חיוב הראשונה בהוצאות. על פי הנטען, במהלך דיון מקדמי בערעור שהתקיים ביום 9.11.2008 הציע כבוד השופט שילה כי המבקשות תוותרנה על ההוצאות שנפסקו לטובתן על ידי בית משפט השלום וכי הערעור יידחה ללא צו להוצאות. לחילופין הציע כבוד השופט שילה כי המבקשות יותירו את ההחלטה האמורה לשיקול דעת בית המשפט. יצויין כי פרוטוקול הדיון לא צורף משום מה לבקשה שלפניי.

לאחר התייעצות טלפונית עם מנהלת מחלקת התביעות של המבקשות 2-3 מסרה באת כוח המבקשות כי הן מתנגדות להצעה, על כל היבטיה. באת כוח המבקשות הסבירה כי ניהול התיק בפני בית משפט השלום היה כרוך בהוצאות רבות, וכי ההוצאות שנפסקו כלל אינן משקפות את ההוצאות הריאליות. לנוכח תגובה זו, הורה בית המשפט המחוזי על זימון מנהלת מחלקת התביעות של המבקשות 2-3 לדיון על מנת שתסביר את עמדתן.

2.

ביום 11.11.2008 הגישו המבקשות בקשה לעיון חוזר בהחלטת בית המשפט. לטענתן, רק בדיון שהתקיים ביום 16.11.2008 הסתבר למבקשות כי כבר ביום 12.11.2008 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה בציינו:

"לא מצאתי עילה לעיין מחדש בהחלטתי. בישיבת הדיון המקדמי שהתקיימה ביום 9/11/08 לא הייתה בפי ב"כ המשיבות תשובה לשאלתי שבוודאי ידועה למנהלת המחלקה. הבקשה נדחית."

3.

לטענת המבקשות, הן זכאיות היו שלא להיעתר להצעת בית המשפט לוותר על ההוצאות שנפסקו לטובתן ולא היה מקום לזמן בעל דין רק על מנת לשכנעו לוותר על זכויותיו. עוד טוענות המבקשות כי הסיבה לסירוב להצעה הוסברה על ידי באת כוח המבקשות בדיון ולא היה כל טעם ענייני לזמן לצורך כך את מנהלת מחלקת התביעות. המבקשות סבורות כי יש בטענתן "עניין עקרוני" וכי החלטתו של בית המשפט קמא בטעות יסודה.

4.

מכיוון שמנהלת מחלקת התביעות לא התייצבה לדיון שנקבע ביום 16.11.2008, חייב בית המשפט את המבקשות בהוצאות בסך של 2,500 ₪ בצירוף מע"מ. המבקשות טוענות כי לא היה מקום לחייבן בהוצאות שכן עד למועד הדיון לא נמסר להן כי ניתנה החלטה בבקשה לעיון מחדש. לטענתן, אם היו יודעות על מתן ההחלטה, היו עומדות על דחיית מועד הדיון ועותרות לעיכוב ביצוע לצורך הגשת בקשת רשות ערעור.

5.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור הגעתי למסקנה כי דינה להידחות, אף בלא צורך בקבלת תגובה. בקשת רשות הערעור נסבה על החלטתו של בית המשפט המחוזי להורות על זימונה של מנהלת מחלקת התביעות של המבקשות 2-3. הסמכות שעל פיה ניתנה החלטה זו מעוגנת בתקנה 445(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 אשר מפנה לתקנה 147 לתקנות.

6.

ברע"א 7340/01 סיגנל טורס בע"מ נ' יובל , פ"ד נו(2) 1 (2002) נקבע על ידי כבוד השופטת ד' דורנר כי "תכליתה של תקנה זו להקנות לבית-המשפט את הסמכות לזמן בעל-דין לדיון מקום שבו נוכחותו האישית עשויה לתרום תרומה של ממש להמשך ניהולו היעיל וההוגן של ההליך, וכאשר אין בייצוגו על-ידי בא-כוחו כדי לפתור את הסוגיה הדורשת פתרון."

7.

בית המשפט המחוזי סבר כי זימון מנהלת מחלקת התביעות של המבקשות 2-3 יתרום לניהול יעיל והוגן של ההליך, כפי שעולה מהחלטתו בבקשה לעיון חוזר לפיה "לא הייתה בפי ב"כ המשיבות תשובה לשאלתי שבוודאי ידועה למנהלת המחלקה". בנסיבות אלה, איני רואה מקום להתערב בהחלטתו [השוו: רע"א 4187/06 מועצה אזורית עמק הירדן נ' עז' המנוח נאסר מג'יד ז"ל (לא פורסם, 13.9.2006)]. לא למותר להוסיף כי עסקינן בהחלטה שעניינה ניהול המשפט ודרכי הדיון, קרי, מסוג ההחלטות שבהן אין ערכאת הערעור נוטה להתערב, אלא במקרים חריגים [ראו: רע"א 266/88 סאן אינטרנשיונל לימיטד נ' מדינת ישראל , פ"ד מד(2) 206 (1990)].

8.

בנוסף, סבורני כי אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי לחייב את המבקשות בהוצאות משלא התייצבה מנהלת מחלקת התביעות לדיון שנקבע. הסמכות להטיל הוצאות בהיעדר התייצבות בעל דין קבועה גם היא בתקנה 445(ג) הנ"ל. משעשו המבקשות דין לעצמן, ולא מילאו אחר החלטת בית המשפט המורה על התייצבות מנהלת מחלקת התביעות לדיון, רשאי היה בית המשפט להורות על תשלום הוצאות, ומכל מקום, כידוע, ערכאת הערעור אינה מתערבת בהחלטות הנוגעות להוצאות משפט, אלא במקרים חריגים, שהמקרה דנן אינו נמנה עליהם [ראו: ע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10" נ' סיעת "יש עתיד לביאליק" (לא פורסם, 16.6.2005)].

9.

נוכח כל האמור לעיל, נדחית בקשת רשות הערעור ללא צו להוצאות.