רע"א 10009/09 רחמים שדה נ. צבי גוטמן

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 5.11.2009, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על החלטת ראש ההוצאה לפועל בקרית גת מיום 24.6.2009.

עיקר הדברים הדרוש לענייננו הוא כי ביום 3.12.2000 התקבלה תביעה אותה הגיש המבקש כנגד המשיב ונקבעו סכומים אותם על המשיב לשלם לו. שני הצדדים ערערו על פסק הדין, ובמהלך הדיון בבית המשפט המחוזי ביום 18.4.2002 הגיעו להסכמה לפיה יידחו שני הערעורים ובית המשפט יפסוק בעניינם ללא נימוק לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לשם קביעת הסכום אותו ישלם המשיב למבקש מעבר לסכומים אותם שילם לו, פריסת התשלומים והסנקציה על אי התשלום. בעקבות כך פסק בית המשפט כי המשיב ישלם למבקש סכום של 100,000 ש"ח, מעבר לסכום אותו שילם עובר לכן, בעשרים תשלומים חודשיים, והיה ולא ישלם שני תשלומים יעמוד כל החוב לפרעון מיידי.

משלא עמד המשיב בתשלומים שנקבעו פנה המבקש לראש ההוצאה לפועל בבקשה לגבות את יתרת החוב, כאשר בכך הוא כולל אף את הסכום שנפסק לו בבית משפט השלום. מנגד הגיש המשיב טענת פרעתי, בה טען כי אין הוא מחויב עוד בתשלום הסכום שנפסק למבקש בבית משפט

השלום, אלא אך בסכום של 100,000 ש"ח שנפסק על ידי בית המשפט המחוזי.

ביום 24.6.2009 קיבלה ראש ההוצאה לפועל (הרשמת ע' גיא) את טענת "פרעתי" של המשיב, וקבעה כי הסכום שנקבע בבית המשפט המחוזי החליף את הסכום שנקבע בבית המשפט השלום, ולא התווסף אליו כטענת המבקש.

על החלטתו של ראש ההוצאה לפועל ערער המבקש לבית המשפט המחוזי באר-שבע (ע"א 1084/09). בית המשפט המחוזי (כבוד הנשיא י' אלון) דחה את הערעור, באשרו את טעמיה של ראש ההוצאה לפועל.

מכאן הבקשה שלפניי, בגדרה שב המבקש וטוען כי משמעות קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה יועמד החוב כולו לפרעון באם לא יעמוד המשיב בתשלומים כוללת הן את הסכום שנפסק בבית המשפט המחוזי והן את הסכום שנפסק בבית משפט השלום.

מנגד מתנגד המשיב לבקשה וטוען כי אין מקום להעניק במקרה זה רשות ערעור.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המשיב, בתגובת המבקש למשיב ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

עניינו של המבקש נדון כבר בשתי ערכאות. הלכה היא כי הרשות לערעור שני אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת היא למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות, בין משפטית ובין ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). בענייננו, חרף כל טענותיו של המבקש, הרי שאין בבקשה ולו שמץ של סוגיה משפטית עקרונית. מטעם זה בלבד, דין הבקשה להידחות.

מעבר לדרוש יוער, כי דין הבקשה להידחות אף לגופו של עניין. לא זו בלבד שטענות המבקש בדבר משמעות קביעתו של בית המשפט המחוזי אינן עולות בקנה אחד עם לשון פסק הדין אלא שהן אף נוגדות את הגיונה. בית המשפט המחוזי נתבקש לפסוק מהו החוב אותו נותר המשיב חייב למבקש, וזאת לאחר שכבר שילם חלק מחובו, ובהתאם פסק. משמעות טענותיו של המבקש הינה כי אי עמידה מצד המשיב בהסדר התשלומים "מקימה לחיים" חובות אותם כבר פרע למבקש, וברי כי הדבר מנוגד לקביעתו המפורשת של בית המשפט המחוזי.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

המבקש ישא בשכר טרחת עורך דינו של המשיב בסך 10,000 ש"ח.