פרטי ההליך
P
בבית המשפט העליון
רע"א
10012/08
בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המבקש:
מרדכי גלמידי
נ ג ד
המשיב:
הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע''מ
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי
בתל אביב בתיק ע"א 1446/07 שניתן ביום 8.9.08 על-ידי
סגנית הנשיא קובו
בשם המבקש:
בעצמו
בשם המשיב:
עו"ד דוד סופר
החלטה
א.
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (סגנית הנשיא קובו) מיום 8.9.08 בתיק ע"א 1446/07, בו נדחה ערעור המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (השופטת פרוסט-פרנקל) מיום 8.1.07 בתיק א' 48743/05.
ב.
המבקש ואחר ערבו לחובם של אחות המבקש ובעלה (להלן הלווים ). ביום 8.1.07 התקבלה בבית משפט השלום תביעת הבנק המשיב נגד המבקש למימוש הערבות. בית משפט השלום (לאחר מתן רשות להתגונן) דחה את טענת המבקש, כי הוטעה על ידי המשיב בעיקר לגבי קיומה של יתרת חובה בחשבון הלווים, כי המשיב הפר את חובות הגילוי הקבועות בסעיף 22 לחוק הערבות, תשכ"ז-1967, כפי שהוספו בתיקון תשנ"ח לחוק, וכי המשיב לא שלח הודעות לכתובת נכונה של המבקש. ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי נדחה ביום 8.9.08. נקבע, כי אין להתערב בקביעות הערכאה הדיונית, לפיהן עמד המשיב בחובות הגילוי, כי לא היתה חובה ספציפית לדווח למבקש על יתרת החובה בחשבון הלווים, וכי ההלוואה לא ניתנה להחלפת חוב קיים (כפי שאכן נרשם בטופס "הודעה לערב יחיד/מוגן" עליו חתם המבקש; להלן הטופס , שם סומן במשבצת הרלבנטית כי "הערבות הינה לחבות שתוענק" ).
ג.
כלפי פסק דין זה הוגשה הבקשה הנוכחית. ביסודה עומד העתק הטופס עליו חתם המבקש, אשר חלק מהחלופות בו לא מולאו (ביניהן, האם מדובר בערב יחיד או מוגן על פי חוק הערבות, וחלקו של הערב) וחלקן מולאו לטענת המבקש באופן שגוי (דוגמת הרישום הנזכר ממנו עולה כי אין מדובר בחוב "המחליף חוב קיים"). עוד נטען, כי בגדרי סעיף 7 לטופס ("מידע מהותי אחר") היה על המשיב לציין את יתרת החוב בחשבון הלווים. נטען, כי העד מטעם המשיב הודה שלא היה מעורב בטיפול במקרה הספציפי - ולא היה מקום לקבל את טענתו, כי חזקה על פקידי המשיב שמילאו אחר נהליו לגבי חובת הגילוי. ולבסוף, נטען באשר למשלוח ההודעות למבקש לכתובת שגויה.
ד.
המשיב (בתגובתו מיום 5.3.09) טוען: (1) כי המבקש לא נדרש בבקשה לכך שהמדובר בלווה שהיא אחותו, וכן נמנע במשפט מהעדת אחותו הלווה לגבי המידע שמסרה לו בטרם חתם על כתב הערבות - נושא שהערכאות הקודמות זקפו לחובתו; (2) כי כספי ההלוואה נמשכו מחשבון הלווים בו ביום - ולפיכך ברי כי אין מדובר בהלוואה המחליפה חוב קיים; (3) כי המבקש לא הוכיח את הטענה בדבר מידע שלא נמסר לו על-ידי המשיב, ואף העיד בחקירתו הנגדית שהוא אינו זוכר את פרטי האירוע; (4) כי ההודעות נשלחו לכתובת שמסר המבקש; (5) כי הואיל והמבקש הוא אחיה של הלווה, בודאי ידע על מצבה הכלכלי ומטרת ההלוואה לה ערב - ולפיכך, אפילו התקבלה גרסתו באשר לאי דיווח, היה חל בנסיבות סעיף 23(ב) לחוק הערבות, קרי, החרגת סנקציות המוטלות בשל אי גילוי, נוכח ידיעת הפרטים על-ידי ערב יחיד.
ה.
לאחר העיון אין בידי להיעתר למבוקש. בסופו של יום, מדובר בשאלה עובדתית - האם נמסר למבקש כל המידע שעל מסירתו הורה המחוקק, ואשר טעמו - לקראת חקיקת תיקון תשנ"ח לחוק הערבות - מוסבר (ראו הצעת חוק הערבות (תיקון מס' 2) (ערבויות מוגנות), תשנ"ו – 1995, הצעות חוק
תשנ"ו, עמ' 213, שם, בדברי ההסבר לסעיף 22, מוסברת "אידאולוגיית הגילוי"). הערכאות הקודמות קבעו, כי המבקש לא הוכיח את טענתו בדבר הפרת החובות הללו, וכי הימנעותו מהעדת אחותו ביחס למידע שנמסר לו והרקע להלוואה – עומדת לחובתו. לא לשאלות מסוג זה נועד הערעור בגלגול שלישי (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123). אף קביעת בתי המשפט, כי מדובר בהלוואה שאינה מחליפה חוב קיים מסתברת בנסיבות. חרף האמור, תשובת המשיב התבקשה על-ידי, כיון שהטופס שצורף לבקשה אינו משקף לכאורה התנהלות נטולת סימני שאלה.
ו.
חובת המשיב לפרט את המידע שהוא חייב בגילויו במסמך כתוב, קבועה - בצד עקרונות הגילוי שבסעיף 22 לחוק - בתקנה 1 לתקנות הערבות, תשנ"ח-1998. מילוי הטופס אינו איפוא חסד של הבנק עם הערבים, אלא חובה לפי התקנות, אשר טעמה עמה. ממילא, מעבר למקרה הספציפי, קשה להלום ככלל טופס שלא כל פרטיו מולאו. ועוד, טוב עשה המשיב בהוסיפו לטופס את סעיף 7 בו – שעניינו "מידע מהותי אחר" - קטגוריה שאינה מתייחסת לפרט מסוים מהפרטים המנויים בחוק, אלא באה כ"סעיף סל" לפרטים חסרים; אך טוב יותר היה, אילו נכלל פירוט בכתב של המידע שנמסר בכל מקרה קונקרטי, באופן העשוי לחסוך התדיינויות מהסוג דנא. בגדרי בקשה זו אין ברשותי המידע באשר להנחיות המפקח על הבנקים ולהנחיות הפנימיות של המשיב או בנקים אחרים, לעניין הטפסים ולעניין הדרכת העובדים במילוים, ועל כן אין כאן נטיעת מסמרות; ראו לניתוח הסוגיות ד"ר רוּי בר-קהן, ערבות (תשס"ו-2006), פרק 62, עמ' 590 ואילך. אכן, מקום שברי לכל בר דעת כי מסמך ההודעה לערב הוא אבן התשתית לכל התדיינות עתידית, במציאות שבה פקידי הבנק גם אינם בהכרח במקומם הקודם בשעת ההתדיינות – עליו להיות ככלל ממולא בכל סעיפיו, ולשקף את המידע שנמסר בטרם חתימה. בגדר זה יש גם מקום, לטעמי, כי שמו המלא של פקיד הבנק המחתים יופיע בטופס, כדי שבבוא יום דין ייקל הטיפול. ואולם, אחר כל אלה, בנסיבות המקרה הספציפי, חרף האמור לגבי הטופס עצמו, סבורני כי לשאלות המבקש תשובות ממצות בפסקי הדין הקודמים, ואין איפוא מקום למתן רשות לערעור נוסף. העתק ההחלטה יועבר לעיון המפקח על הבנקים, לכל שימצא לנכון.
ז.
לא אוכל איפוא להיעתר לבקשה. אין צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ט באדר תשס"ט (25.3.09).
ש ו פ ט