רע"א 1003/04 "אחים חזן - קבלני בניין" - שותפות רשומה נ. י.א.ג.י. קבלנות י

1.זוהי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי בבאר שבע (כב' סגן הנשיא י. טימור וכבוד השופטים נ. הנדל וש. דברת). בפסק הדין נדחה ערעור המבקשים על פסק דינו של ביהמ"ש השלום באשדוד (כב' סגן הנשיא השופט ש. חמדני).

2.המבקשת 1 הנה שותפות רשומה, שחבריה הם המבקשים 2 ו – 3, ועיסוקה בבניה ומכירה של דירות (להלן: חזן). המשיבה 1 הנה חברה פרטית הרשומה בישראל ועוסקת ביזמות והשקעות. המשיב 2 הינו מנהל ובעל מניות במשיבה 1 (להלן: גיבור). ביום 19.12.1992 נערך בין הצדדים הסכם קומבינציה על פיו מכרו גיבור לחזן את זכויותיהם במקרקעין (בו היו בעלים משותפים), ובתמורה התחייבו חזן למסור לגיבור דירה בת 4 חדרים בבניין שיבנו חזן על המקרקעין. בחודש אוגוסט 1997 הגישה גיבור בבית משפט השלום באשדוד תביעה כנגד חזן בטענה כי עד לאותו מועד טרם נמסרה הדירה לחזקתה, ולפיכך תבעה פיצוי בגין איחור של 34 חודשים במסירת הדירה ופיצוי מוסכם בגין הפרה יסודית של ההסכם. בסמוך להגשת התביעה נמסרה הדירה לגיבור. כשנה וחצי מאוחר יותר הגישו חזן תביעה נגד גיבור ומנהלה, ובה תבעו פיצויים מוסכמים בגין הפרה יסודית של ההסכם, את תשלום חלקה של גיבור בגין מס רכוש בהתאם לחוזה ביניהם, ואת הפרשי השווי בין הדירה שהובטחה לגיבור מלכתחילה לבין הדירה שנמסרה להם בדיעבד, שלטענתם שוויה גבוה בכ – 50,000 ₪.

3.הדיון בשתי התביעות בבימ"ש השלום אוחד. העובדות המוסכמות על שני הצדדים, כמתואר בפסק הדין, הן כי הנכס הועבר ע"ש חזן רק ביום 10.12.96 וכי האישור ממס שבח הומצא על ידי גיבור רק ביום 17.12.95. כל זאת, באיחור של כארבע שנים מהמועד עליו הוסכם בחוזה בין הצדדים, ולפיו שתי הפעולות היו אמורות להתבצע תוך 6 חודשים מיום עריכת ההסכם. אין מחלוקת גם כי עד למועד מתן פסק הדין לא שילמה גיבור את חלקה במס רכוש. בנוסף, לאחר חתימת ההסכם בין הצדדים נערך שינוי בתוכניות הבניה לקרקע, והדבר עיכב את תחילת הבנייה לפחות עד ליום 20.1.93. על סמך עובדות אלה ואחרות, קבע בית המשפט כי שני הצדדים הפרו את ההסכם הפרה יסודית - גיבור – באיחור בהעברת הנכס לחזן, באיחור בהמצאת האישור ממס שבח, ובאי תשלום מס הרכוש, וחזן – באיחור במסירת הדירה. לפיכך קבע בית המשפט כי תביעות שני הצדדים לפיצויים מוסכמים מתקזזות ונדחות.

אשר למועד למסירת הדירה קבע בית המשפט כי מאחר והיוזמה לשינוי בתכנית היתה של גיבור, היא אחראית לעיכוב של 11 חודשים שנגרם בשל השינוי. בנוסף קבע כי חזן היו זכאים לעכב את מסירת הדירה לפחות עד למועד בו הושלמה העברת הזכויות בנכס (ביום 10.12.96). אולם מאותו יום היה עליהם למסור את הדירה ולכן הם אחראים לאיחור של שמונה חודשים במסירתה. בגין איחור זה חייב בית המשפט את חזן לשלם לגיבור סך של 500 דולר לחודש, כפי שהוסכם בין הצדדים בחוזה, ובסה"כ 14,120 ₪.

אשר לתביעת חזן לעניין תשלום מס רכוש על ידי גיבור, חייב בית המשפט את גיבור לשלם את חלקה במס הרכוש לשנים 91 ואילך. בגין השנים שקדמו לשנת 1991 קבע בית המשפט כי גיבור אינה חייבת בהם היות וסכומים אלה שולמו כשנה וחצי לפני עריכת ההסכם. לפיכך הורה לגיבור לשלם לחזן סך של 20,918 ₪. כן נקבע כי החיובים ניתנים לקיזוז.

תביעת חזן בנוגע להפרש בשווי בין הדירות נדחתה, הן משום שלא הוכח מהו ההפרש בשווי שבין הדירות והן משום שלא הובהר מדוע החליטו חזן למסור לגיבור דירה גדולה יותר.

4.שני הצדדים ערערו על פסק הדין בפני בית המשפט המחוזי. שניהם כפרו בקביעה כי הם שהפרו את החוזה הפרה יסודית, ומנגד טענו כל אחד כי הצד השני הוא שהפר את החוזה הפרה יסודית. שני הערעורים נדחו. בית המשפט קבע כי אין לקבל את הטענה לפיה קביעה ששני צדדים הפרו הסכם הפרה יסודית הינה בגדר תרתי דסתרי וציין כי הפרות יסודיות על ידי שני צדדים לחוזה הינן בגדר האפשר בהתחשב בתוכן החוזה ובהתנהגות הצדדים. בית המשפט אימץ גם את כל קביעותיה האחרות של הערכאה הדיונית וציין כי פסק הדין הנו "ברור, הגיוני, מדבר בעד עצמו ומכריע במחלוקות העובדתיות בין הצדדים", באופן שאינו מצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור.

5.חזן מבקשים רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לטענתם, בפסק הדין של בית המשפט קמא נפלו טעויות משפטיות מהותיות, העומדות בניגוד לעקרונות משפטיים העומדים בבסיס השיטה המשפטית ואשר הצדק מחייב תיקונן – הן מבחינת הפגיעה החמורה בזכויות הקניין של המבקשים והן מבחינת הפגיעה בעקרונות יסוד חוקתיים. המבקשים חוזרים בבקשתם על כל הטענות אותן העלו בפני בית המשפט המחוזי, ובפועל מערערים כנגד כל אחת מן הקביעות שבפסק הדין של בית משפט השלום הנוגעות לחיוביהם הם.

6.דין הבקשה להידחות, באשר אין היא מעלה כל שאלה עקרונית, משפטית או ציבורית הראויה לדיון בפני ערכאה שלישית (רע"ב 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ פד"י לו(3) 123). המבקשים אכן לא השכילו להראות מהן השאלות המצדיקות מתן רשות ערעור מעבר לאמירות כלליות לפיהן נפלו טעויות מהותיות בפסקי הדין של הערכאות הקודמות. פסקי הדין שניתנו הינם מפורטים ומנומקים היטב, וההכרעה בהם אינה חורגת מעניינם הפרטני של בעלי הדין. אי לכך, דין הבקשה לרשות ערעור להידחות.