רע"א 10049/06 עלי שקיב נ. הוועדה המרחבית רכס הכרמל

1.

המבקש, עורך דין במקצועו, טיפל עבור המשיבה בגביית חובות באמצעות לשכת ההוצאה לפועל. במהלך ניהול התיקים נפסקו על ידי ראש ההוצאה לפועל סכומים שונים עבור שכר טרחה. המבקש הגיש תביעה לבית משפט השלום בחיפה לקבלת שכר טרחה ופיצוי בגין הפרת הסכם גישור שנערך בין הצדדים בסך כולל של 70,000 ₪. המשיבה הודתה כי המבקש זכאי לקבל שכר טרחה בגובה של 27,870 ₪ בלבד.

2.

בית משפט השלום (כב' השופט א' אליקים) קבע כי בין הצדדים לא נערך כלל הסכם שכר טרחה. בית המשפט דחה את טענתו של המבקש כי סעיף 10(א) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 (להלן: החוק ) מלמד כי על המשיבה לשלם למבקש שכר טרחה בגובה התעריף המינימאלי הקבוע בסעיף 81 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961.

בית המשפט קבע כי סעיף זה עניינו ביחסים בין הזוכה לחייב ולא בין הזוכה לבין בא-כוחו. בית המשפט ציין כי ממילא עיקר המחלוקת בין הצדדים אינה נוגעת לגובה שכר הטרחה אלא למועד תשלומו- האם בתחילת הטיפול, בשלב בו נגבה הסכום הראשון, או במועד בו נגבה הסכום כולו. לפיכך היה על המבקש להוכיח שכר ראוי לשלם קבלת שכר טרחה, ומשלא עשה זאת על תביעתו להידחות, מלבד הסכום שהסכימה המשיבה לשלם. אף טענותיו של המבקש לעניין הסכם הגישור נדחו.

3.

המבקש הגיש ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בחיפה. בית המשפט (הרכב השופטים ש' וסרקרוג, י' כהן, ר' שפירא) דחה ביום 14.11.06 את ערעורו בקובעו כי אין מקום להתערב בפסק הדין שניתן למעט בעניין ההוצאות ושכר טרחת עורך דין שהיה על בית משפט השלום לפסוק בגין פסק הדין החלקי שניתן בעקבות הסכמת המשיבה לשלם למבקש סכום מסוים עבור שכר טרחתו.

4.

בבקשה שבפני טוען המבקש כי הבקשה מעוררת את שאלת פרשנותו של סעיף 10(א) לחוק והאם ניתן לראות בתעריף הקבוע בו שכר ראוי מבלי שיהיה צורך להביא ראיות בדבר גובהו של השכר כראוי בהליכי ביצוע שטר בהוצאה לפועל.

דין הבקשה להידחות. אני סבורה כי אין הבקשה מצדיקה דיון בגלגול שלישי. בית משפט השלום ערך ניתוח ברור והגיוני של סעיף 10(א) לחוק ושאר קביעותיו אינן חורגות מעניינם של הצדדים לבקשה זו ומנסיבותיו הספציפיות של המקרה. בית המשפט המחוזי לא מצא לנכון להתערב בפסק דינו, ואף אני איני רואה מקום להתערב בו. כפי שקבע בית משפט השלום, סעיף 10(א) לחוק מתייחס במפורש לזכאותו של הזוכה בתיק ההוצאה לפועל לשכר עורך דין, וכלל אינו עוסק במערכת היחסים שבין זוכה לבא-כוחו. מובן כי זוכה יכול לסכם עם בא-כוחו על תשלום שכר טרחה גבוה יותר או נמוך יותר מזה הקבוע בסעיף 10(א) לחוק, ולכן בהעדר הסכם בין הצדדים לא ניתן להניח לטובת עורך הדין כי הוא זכאי לפחות לתעריף אליו מפנה סעיף 10(א) לחוק. לכך יש להוסיף, כפי שציין בצדק בית משפט השלום, כי התעריף אליו מפנה סעיף 10(א) לחוק כלל אינו עוסק במועד התשלום, התנאים לתשלום וכדומה, אלא בגובה התשלום בלבד, ולפיכך לא ניתן לבסס עליו את שכר הטרחה בהעדר הסכמה בין הזוכה לבא-כוחו או בהעדר הוכחת שכר טרחה ראוי. משלא מצאתי כל פגם בפסק דינו של בית משפט השלום, הבקשה נדחית.

משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.