רע"א 10050/04 עבדאללה קירש נ. ידפז שרותי פלדה בע"מ

1.בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בע"א 5426/04. ראשיתה של הפרשה בתביעה כספית בגין יתרת חוב בסכום 100,111 ש"ח שהגישה המשיבה, חברה העוסקת במכירתם של מוצרי ברזל, כנגד המבקש, שהיה בתאריך הרלוונטי סוחר במוצרי ברזל, בשנת 1997 בבית משפט השלום בירושלים. ביום 11.5.04 ניתן פסק הדין הדוחה את התביעה מכל וכל. המשיבה הגישה הודעת ערעור מפורטת לבית המשפט המחוזי בירושלים, אך בסופו של דבר חזרה בה ממרבית טענותיה ועל הפרק נותרה אך ורק שאלת גובהו של שכר הטרחה שנפסק בערכאה קמא. ביום 28.10.04 נתקבל הערעור לעניין זה ושכר הטרחה שנפסק לזכותו של המבקש הופחת במידה ניכרת. מכאן הבקשה שבפני.

2.בבקשתו, טוען המבקש, כי המשיבה ניהלה תביעה טורדנית לאורך שנים רבות בצורה מבישה. לשיטתו, משקף סכום ההוצאות שנפסק לזכותו בבית המשפט קמא את המאמצים הרבים שהושקעו בניהול התיק, בין היתר בנסיעות רבות לאזור חברון בתקופת האינתיפאדה. משכך, ולנוכח ההלכה השוררת בשאלת התערבותה של ערכאת הערעור בפסיקת הוצאות ושכר טרחה, סבור המערער כי לא היה מקום להתערבותו של בית המשפט המחוזי בעניין זה.

3.אכן, בנסיבות מקרה זה ניתן להבין לליבו של המבקש, אשר נגרר בעל כורחו להליך שנוהל במשך כשבע שנים, ושבסופו נדחתה התביעה בלא פחות מאשר עשרה טעמים. ייתכן ואף יש ממש בטענתו, לפיה נוכח האופן בו התנהל ההליך בערכאה הדיונית (עליו ניתן ללמוד מעיון בפסק דינה), אפשר כי לא היה מקום להתערבותה של ערכאת הערעור בסכום שכר הטרחה שנפסק בשיעור של 20% מסכום התביעה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. במיוחד כך, שעה שהמשיבה, בפועל, חזרה בה מערעורה ומיקדה את השגותיה בשאלה זו בלבד.

דא עקא, במספר הזדמנויות נקבע כי אין מקום ליתן רשות ערעור כשמדובר בהחלטה שעניינה הוא סכום ההוצאות שנפסקו (וראו לדוגמא: בר"ם 6402/03 חברת משמרת אבטחה וניקיון (נהריה) בע"מ נ' החברה למשק וכלכלה של השלטון המקומי בע"מ (לא פורסם, ניתן ביום 17.9.03); בר"ם 9162/01 פי.אם.די.אס. בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסם, ניתן ביום 22.1.04) ועל כן אין בידי להיעתר לבקשה זו.

הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה - אין צו להוצאות.