פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
10050/16
לפני:
כבוד השופט נ' סולברג
המבקשת:
הוט טלקום
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל – רשות המסים – אגף המכס
בקשת רשות ערעור על
החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בת"א 2670-15-08 מיום 24.11.2016 שניתנה
על-ידי השופט ד"ר א' סטולר
בשם המבקשת:
עו"ד גיל נדל; עו"ד שירית נקר; עו"ד עומר
וגנר
בשם המשיבה:
עו"ד יורם הירשברג
פסק
דין
1.בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 24.11.2016 בת"א 2670-08-15 (השופט ד"ר א' סטולר ), בגדרה נדחתה בקשת המבקשת (להלן: הוט ) לעיון במסמכים שהמשיבה טוענת לחסיונם.
2.ביום 2.8.2015 הגישה הוט תביעה נגד המשיבה שעניינה בהשבת כספי מסים שנגבו ממנה לטענתה שלא כדין. במוקד התביעה שאלת סיווגם לצרכי מכס ומס קנייה של מכשירי תקשורת שייבאה הוט לישראל. במסגרת ההליכים המקדמיים הגישה הוט בקשה לגילוי ולעיון במסמכים, בכלל זה מסמכים הקשורים לצווים אשר עליהם חתם שר האוצר במהלך שנת 2015, שעניינם בביטול מס הקנייה והטלת מכס על מכשירי התקשורת האמורים. ברקע לבקשת מסמכים אלו, אמנה בין-לאומית שמדינת ישראל היא צד לה, ואשר הצווים האמורים מהווים לטענת הוט הפרה שלה. המשיבה סירבה לגלות מסמכים אלו, בטענה שחלקם חוסים בחסיון עו"ד-לקוח וחלקם מהווים 'תרשומת פנימית' (לגבי חלק מן המסמכים טענה המשיבה כי הם חסויים מחמת שני הטעמים גם יחד). על רקע סירובה של המשיבה פנתה הוט לבית המשפט המחוזי, אשר קבע בהחלטתו כדלקמן:
"לאחר שעיינתי במסמכים שוכנעתי שהמסמכים מהווים תרשומת פנימית או חוסים תחת חיסיון עו"ד לקוח ואין לגלותם לצד שכנגד" .
מכאן הבקשה שלפני.
3.לטענת הוט שגה בית המשפט המחוזי משלא שקל ואיזן כראוי בין הרלבנטיות הרבה של המסמכים המבוקשים לתביעתה, לבין משקלם הנמוך של החסיונות הנטענים בנסיבות העניין. עוד מלינה הוט על כך שבית המשפט המחוזי לא נימק את החלטתו כדבעי, ואף לא עיין בחלק מן המסמכים. נוכח מועדי הוכחות שנקבעו זה מכבר ליום 5.2.2017 וליום 9.2.2017, הוריתי למשיבה להגיש תוך זמן קצר יחסית את תגובתה, בצירוף המסמכים שגילויים התבקש. המשיבה מתנגדת לבקשת הוט, ושבה על טענותיה בדבר חסיונם של המסמכים.
4.בהתאם לסמכותי שלפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, החלטתי לדון בבקשת הרשות לערער כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה. לאחר שקילת טענות הצדדים מזה ומזה, ולאחר עיון במסמכים שגילויים התבקש, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. בדוחק הזמנים, מפאת מועדי ההוכחות הנ"ל, אנמק בתמצית.
5.התלבטתי באשר לטענת המשיבה בדבר חסיון עו"ד-לקוח. ראשית , המסמכים המבוקשים נערכו לקראת הליך חקיקה (משנית), ולא לקראת הליך שיפוטי. לפיכך, ספק אם אמנם סעיף 48 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 חל בענייננו, כפי שנטען (ראו: רע"א 4999/95 Alberici International שותפות רשומה זרה הרשומה בישראל נ' מדינת ישראל , פ"ד נ(1) 39, 46 (1996)); שנית , מבלי לטעת מסמרות, החלה א-פריורית של חסיון עו"ד-לקוח (שהוא כידוע חסיון מוחלט) על כל מסמך או התכתבות שהיועץ המשפטי של הרשות הוא צד לה, גם כאשר אין מדובר במסמך הצופה פני הליך שיפוטי, עלולה להיות לכאורה רחבה יתר על המידה. על כל פנים, אינני נדרש להכריע בשאלת קיומו והיקפו של חסיון עו"ד-לקוח בנדון דידן, שכן כלל המסמכים המבוקשים מהווים 'תרשומות פנימיות' שבנסיבות העניין אין הצדקה לגלותם.
6."שאלת הרלוונטיות של מסמך שגילויו מתבקש, קודמת לשאלת החיסיון, שאם המסמך אינו רלוונטי אין מקום להורות על גילויו גם ללא קשר לשאלת החיסיון. עם זאת, סוגית הרלוונטיות וסוגית החיסיון אינן מנותקות לחלוטין זו מזו, נוכח "מקבילית הכוחות" הקיימת בין השתיים. ככל שהרלוונטיות גדולה יותר, וככל שהמסמך חיוני יותר לקידום עניינו של אחד הצדדים, בית המשפט יתן לכך משקל באיזון בין האינטרסים הנוגדים, במסגרת החלטתו אם להורות על הסרת החיסיון היחסי אם לאו" (רע"א 9153/12 מנהל מס ערך מוסף אשדוד נ' הקורנס מפעלי עופרת בע"מ
(25.2.2013) פסקה 7). לאחר שעיינתי במסמכים שגילויים התבקש, נחה דעתי כי ב'מקבילית הכוחות' בין הרלבנטיות של המסמכים מזה, לבין עוצמתו של החסיון מזה, אין הצדקה לגלותם להוט. כאמור, במוקד התביעה עומדת שאלת הסיווג הנכון של מכשירי התקשורת שייבאה הוט לישראל, וספק אם המסמכים המבוקשים רלבנטיים לבירורה של שאלה זו. זאת ועוד, אין באי-גילויים של המסמכים המבוקשים כדי למנוע מהוט לעמוד על טענתה העקרונית, לפיה הצווים עליהם חתם שר האוצר מהווים הפרה של האמנה הבין-לאומית, כפי שאמנם טענה בכתב התביעה.
7.אשר על כן, הערעור נדחה.
הוט תישא בהוצאות המשיבה בסך של 5,000 ₪.
ניתן היום, ט' בשבט
התשע"ז (5.2.2017).
ש
ו פ ט