רע"א 10067/04 חיים ביטון נ. אלתירא נכסים (1979) בע"מ

1.בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 29.8.04 (כב' השופטת ה' גרסטל). בהחלטה נתקבלה בקשת רשות הערעור שהגישה המשיבה (בהליך הנוכחי) על החלטת בית משפט השלום (כב' השופטת א' סורוקר) שלא אפשרה את תיקון כתב התביעה שהוגשה על-ידי המשיבות 2-1 (להלן: המשיבות ).

2.המשיבות הגישו תביעה כספית נגד המבקש בגין חוב דמי שכירות. בכתב התביעה פורט חישוב החוב הנטען תוך הפניה לנספח ובו פירוט דפי החשבון של המשיבות. לטענת המשיבות נפלה טעות טכנית בדפי החשבון כך שנשמטו בו 26 שורות (מתוך 100) המתייחסות לתקופה שבין 11/00 – 01/01. יחד עם זאת, בנספח הנ"ל מצוין סכום התביעה הנכון בתחתית הפירוט. לאחר הגשת התביעה ולפני הגשת תצהיר עדות ראשית נתבררה הטעות והמשיבות צירפו תצהיר של עו"ד מטעמן בנוגע לטעות שנפלה בנספח המקורי. בית משפט השלום קבע שלא תתאפשר הרחבת חזית באמצעות הגשת התצהיר הנ"ל. לפיכך, ביקשו המשיבות לאפשר להן לתקן את כתב התביעה. הבקשה נדחתה על ידי בית משפט השלום. בהחלטתו נקבע, שהדיון בעניינם של הצדדים נקבע להוכחות ולכן אין מקום בשלב זה לאפשר את תיקון כתב התביעה.

המשיבות הגישו בקשת רשות ערעור על החלטה זו לבית המשפט המחוזי, הבקשה נתקבלה. נקבע, כי הטעות שנפלה הנה טעות קשה לגילוי ומשנתגלתה על ידי המשיבות הן ביקשו את תיקונה על ידי הגשת תצהיר כאמור. אף אם הגשת התצהיר אינה הדרך הדיונית הנכונה לתקן את הטעות שנפלה בידן, יש להיעתר לבקשה לתקן את כתב התביעה שכן בכך יש כדי לאפשר לבית המשפט להידרש למלוא היקף המחלוקת המשפטית בין בעלי הדין. היות והמבקש עצמו מודה בהחזקת הנכס במועדים הרלוונטיים, לא יגרם נזק שאינו ניתן לריפוי באמצעות פסיקת הוצאות לטובת המבקש. אשר על כן, יש לאפשר את תיקון כתב התביעה וממילא סמכות זו נתונה לבית המשפט מכוח תקנה 143(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 שעניינה בסמכויות בית המשפט בשלב קדם משפט.

3.לטענת המבקש, שגה בית המשפט בהחלטתו משאפשר את תיקון כתב התביעה. טענתו המרכזית של המבקש נוגעת לעובדה שהמשיבות לא הגישו בקשה בכתב מלווה בתצהיר בעניין תיקון כתב התביעה, אלא הדבר נעשה בעל פה במהלך אחת הישיבות. לפיכך, שגה בית המשפט משהתיר את תיקון כתב התביעה מכוח תקנה 143(1) לתקנות.

4.כלל ידוע הוא כי בית משפט זה לא ישמש כערכאת ערעור שנייה, אלא במקרים בהם מועלית בפניו סוגיה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים לבקשה. השגות המבקש נוגעות ליישום הדין על ידי בית המשפט המחוזי ואין בהן כדי להצדיק מתן רשות ערעור כאמור. גם אם שגה בית המשפט בהתבססו על תקנה 143(1) לתקנות, ואיני משוכנעת שכך הם אכן פני הדברים, הרי שטעות ביישום הדין, כשלעצמה, אינה מצדיקה מתן רשות ערעור כמבוקש (המרצה 648/78 אלקינד ואח' פוזניאק (לא פורסם)).

לנוכח האמור, דין הבקשה להידחות.