פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בירושלים
רע"א
10068/01
בפני:
כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן
המבקשת:
שדה
חמד מושב עובדים להתישבות שיתופית בע"מ
נגד
המשיב
ות
:
1. גיאו בר 92 הנדסה אזרחית בע"מ
2. גיאו
בר בנוי ופתוח(מרכז) בע"מ
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט
המחוזי
בתל-אביב-יפו מיום 22.11.01
בבש"א
2124/01 בר"ע 20383/99 שניתנה
על
ידי כבוד השופט ד' ארבל
בשם
המבקשת: עו"ד מסר יוסף
בשם
המשיבות: עו"ד טל שחר
החלטה
1.לצורך סלילת כביש חדש, הופקעה רצועת קרקע (להלן: הרצועה) מאדמות המבקשת (להלן: המושב). משהחלו עבודות העפר לסלילת הכביש שבוצעו על-ידי המשיבות (להלן: הקבלן), הגיש המושב תביעה לבית משפט השלום ובמסגרתה בקשה לצו מניעה זמני, כשלטענתו הסיג הקבלן את גבול המושב, וגזל שלא כדין כמויות אדמה משטחי המושב שמחוץ לרצועה. במסגרת התביעה הוגשה בקשה לסעדים זמניים וביניהם, צו שיורה לקבלן לחדול מהסגת גבולו של המושב ולחדול מכרית אדמה משטחו שמחוץ לרצועה.
2.במהלך אחד הדיונים בבקשה לסעדים זמניים, הצהיר בא-כוח הקבלן:
"אנחנו מסכימים לא לבצע שום עבודות עפר כריה או חפירה מחוץ לתחומי רצועת ההפקעה" (ישיבה מיום 4.2.99, פרוטוקול ע' 1 שורה 21-20) (להלן: ההצהרה).
אלא שעל אף הסכמה זו, דחה בית המשפט את הבקשה לסעדים זמניים. על כך הגיש המושב בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, בה החליט בית המשפט כדלקמן:
"בשלב זה רשמתי לפני את הסכמת שני הצדדים שאף מצאה ביטוייה בפרוטוקול הקודם מישיבת 4.2.99 בעמוד 1 שורה 20-21, שם הוסכם על ידי הצדדים כי לא תבוצע מאותו יום ואילך כל עבודת עפר כרייה וחפירה מחוץ לתחומי רצועת ההפקעה.
אני מאשר הסכמה זאת ונותן לה תוקף של החלטה, כך שהחלטת בית המשפט נשוא ערעור זה, משתנה בכפוף להסכמה זאת".
בעקבות החלטה זו הגיש הקבלן לבית המשפט המחוזי בקשה לפי פקודת בזיון בית משפט, בטענה כי המושב מבצע עבודות העומדות בניגוד להחלטת בית המשפט המחוזי, באשר לטענתו, ההחלטה אסרה על שני הצדדים ביצוע עבודות כאלה. בית המשפט קיבל את הטענה וקבע, כי הוא רואה בהסכמה, הסכמה דו צדדית באופן המונע משני הצדדים ביצוע עבודות כריה. עם זאת קבע, כי איננו רואה מקום לנקוט בצעדים לפי פקודת בזיון בית משפט כנגד המושב. על החלטה זו הוגשה על-ידי המושב בקשת רשות הערעור שלפנינו.
3.
אף שאין זה מדרכו של בית משפט זה לברר בערכאה שלישית בדרך של מתן רשות ערעור, עניין פרטני הנוגע לצדדים בלבד, נראה לי כי מקרה זה מצדיק התערבות מחמת הצדק.
אינני סבורה כי ההצהרה יכולה להיחשב כהצהרה דו צדדית. גם הערכאה הראשונה לא ראתה זאת כך בתתה צווים ארעיים (ראו: החלטה מיום 28.1.99). המחלוקת כולה סבה מלכתחילה סביב טענה בדבר הסגת גבולו של המושב על-ידי הקבלן. על כך הוגשה תביעת המושב ועל כך ביקש המושב סעדים זמניים. התקיימו התדיינויות במספר ישיבות, נשמעו עדויות, ובשום שלב לא עמדה על הפרק שאלת עבודות המתבצעות על ידי המושב בשטחו הוא. כל שעמד על הפרק הוא הסגת גבול מצד הקבלן בשטחו של המושב. על כך מעידים הפרוטוקולים הנמצאים בתיק. הצהרת הקבלן היא חד משמעית והיא נועדה להסדיר את פעילות הקבלן. הפרשנות שניתנה לה על-ידי בית המשפט המחוזי איננה עולה מלשונה, איננה מתחייבת מן הנסיבות, ממהות התביעה, ממהות הבקשה לסעדים הזמניים, מזהות התובע – המבקש. ההקשר בו היא ניתנה, הוא הקשר של דיון בבקשת המושב להוצאת צו מניעה נגד הקבלן.
אשר על כן, ניתנת בזה רשות ערעור, הבקשה תידון כערעור, הערעור מתקבל, החלטת בית המשפט המחוזי מתבטלת באופן שהמושב אינו מנוע מביצוע עבודות עפר, כריה וחפירה בשטחו.
המשיבות ישלמו למבקשת הוצאות בסך 20,000 ₪.
ניתנה היום, י"ב באייר תשס"ב
(24.4.02).
ש
ו פ ט ת