רע"א 10072/01 חיפה כימיקלים בע"מ נ. עמותת דייגי המכמורת-קישון

המשיבה 1 (העמותה) הגישה נגד המבקשת (חיפה כימיקלים) תביעה למתן צו מניעה קבוע וצו הצהרתי שיקבע, בין היתר, כי חיפה כימיקלים זיהמה ועודנה מזהמת את נחל הקישון. התביעה הוגשה גם נגד המשיבה 2 (רשות נחל הקישון). במסגרת התביעה התבקש צו מניעה זמני לפי שתי חלופות, שאחת מהן היא כדלקמן: "ליתן צו האוסר על חיפה כימיקלים להזרים שפכים החורגים מהכמויות ומהתכונות שנטלה על עצמה בהליך אחר שהתנהל כנגדה (ק.פ. 5790/94 בבית משפט השלום בחיפה)". כן עתרה העמותה ליתן צו עשה המורה לרשות נחל הקישון לדגום את מי הנחל כל ימות השנה ובמיוחד בסופי שבוע.

2.בית המשפט המחוזי (כבוד הנשיא מ' לינדנשטראוס והשופטים י' דר וי' עמית) שמע את הבקשה במעמד הצדדים. כן הוגשו סיכומים בכתב וחוות דעת מומחים. בהחלטה מפורטת, מקפת ומעמיקה סקר בית המשפט את כל הסוגיות העובדתיות והמשפטיות העולות מן התביעה ומן הבקשה שבמסגרתה והגיע למסקנה כי יש להעתר לבקשה לצו מניעה זמני בנוסח החלופה המצוטטת לעיל, באשר קיימות ראיות לכאורה המצדיקות מתן צו כזה. בית המשפט הורה, איפוא, למבקשת "להפסיק לאלתר הזרמת שפכים תעשייתיים לנחל הקישון, ככל שההזרמה עומדת בניגוד לתקנים שנקבעו בהיתר ההזרמה מס' 16/2001 מיום 3.6.2001... או בניגוד לתקנים שנקבעו בהסכם הפשרה בין חיפה כימיקלים לעמותת אדם טבע ודין (הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק ביום 25.11.96 בק.פ. 5970/94 בבית משפט השלום בחיפה)". כן הורה בית המשפט לרשות נחל הקישון לבצע, בנוסף לבדיקות והדגימות השוטפות, גם דיגום קבוע, לפחות מדי שני סופי שבוע בכל חודש, על מנת לוודא קיומו של צו המניעה הזמני. על חלק זה של הבקשה אין בקשת רשות ערעור בפנינו.

3.מדובר בתביעה שעניינה שפכים מסוכנים המוזרמים לנחל הקישון על ידי חיפה כימיקלים ומהווים, לפי הטענה, סכנה לרכושם ולגופם של דייגי הקישון ובעלי ספינות מכמורת בנמל קישון, המיוצגים על ידי העמותה. בית המשפט קבע, כי שוכנע מן הראיות הלכאוריות שהובאו בפניו כי יש מקום לתת את הצו המבוקש, העולה בקנה אחד עם ההיתרים שניתנו מכוח החוק ועם התחייבות שקיבלה על עצמה המבקשת בהליך אחר. בית המשפט ציין וחזר וציין, כי קביעותיו העובדתיות והמשפטיות לצורך החלטתו בבקשה לצו זמני, הן קביעות לכאוריות שאין בהן כדי להכריע בתובענה העיקרית.

4.חיפה כימיקלים מעלה טענות רבות המשתרעות על פני עשרות עמודים על מנת לשכנע כי אין מקום להשארת הצו הזמני על כנו. טענתה המרכזית היא, כי שגה בית המשפט בכך ש"שידרג" את החיובים המוטלים עליה מכוח החוק ו/או הסכם הפשרה עליו חתמה באופן וולונטרי, למעמד של צו עשה או צו מניעה, כאשר לא הוכח כלל ועיקר כי היא אינה מקיימת את החיובים המוטלים עליה. לטענתה, היא מקיימת את הוראות החוק והיא עומדת בכל התנאים של הסכם הפשרה. מכל מקום, לטענתה, אין הסכם הפשרה מעניק זכות לצד שלישי שלא היה צד לו - בענייננו, העמותה - לתבוע על-פיו. עוד טוענת היא, כי בית המשפט שגה כאשר העדיף במאזן הנוחות את האינטרס של העמותה על פני זה שלה משום התעלמותו מכך שההחלטה עלולה להביא לסגירת מפעלה של חיפה כימיקלים ולפגיעה בעובדיה, בעוד שהעמותה והחברים בה יכולים לבוא על סיפוקם בתובענה כספית.

הטענות שהועלו על-ידי חיפה כימיקלים - אלה שפורטו לעיל, כמו גם אלה שלא פורטו - אינן מקובלות עלי. ממה נפשך, אם כטענת חיפה כימיקלים אין היא קשורה בהתחייבותה בהליך האחר, כלפי העמותה שלא היתה צד לו, הרי שהצו הזמני דרוש גם דרוש, ואילו אם כטענתה, אין היא חורגת מן ההתחייבות שנטלה על עצמה ומן ההיתרים על-פי חוק - דבר השנוי במחלוקת - הרי שהצו אינו פוגע בה. זאת ועוד, אם חיפה כימיקלים ממלאת ממילא אחר הוראות החוק והסכם הפשרה, כיצד יכול הצו, שעולה בקנה אחד עם החוק ועם הסכם הפשרה, להביא לסגירת מפעלה.

אין ספק שהנושא מורכב ויהא עליו להתברר בצורה מלאה במהלך הדיון בתביעה עצמה, אולם בשלב זה, לא מצאתי שיש להתערב בהחלטתו המנומקת היטב של בית המשפט המחוזי, ששיקול דעתו לעניין צו מניעה זמניים הוא רחב. אנו מצויים בשלב בו טרם הוכרעה התובענה העיקרית. אין ספק כי צו המניעה הזמני שניתן משליך על פעילותה של חיפה כימיקלים ואם היא לא פעלה על פיו, קודם להנתנו - דבר המוכחש על ידה - עלול הצו להכביד עליה ביותר. אולם, לצורך הצו הזמני יש לאזן בין צרכיה של חיפה כימיקלים לבין טובת הציבור ויחידיו, שזיהום נחל הקישון פוגע בהם. באיזון זה, יד חיפה כימיקלים על התחתונה. כפי שציין בית המשפט, קביעותיו בהחלטתו הן במישור הלכאורי בלבד ואין בהן כדי להשפיע על תוצאת המשפט שטרם התברר. החלטתו של בית המשפט המחוזי היא החלטת ביניים אשר אינה יוצרת מעשה בית דין, אינה מכריעה בסכסוך ואינה קובעת את זכויותיהם וחובותיהם של הצדדים (נ' זלצמן מעשה-בית-דין בהליך אזרחי (תשנ"א) 257-256 והאסמכתאות המופיעות שם).

בקשת רשות הערעור נדחית ללא הזמנת תשובה ולפיכך ללא צו להוצאות. ממילא נדחית גם הבקשה להתליית החלטה.