רע"א 1009/01 ד"ר משה וינברג, עו"ד נ. שולה נבון

1.המבקשים הגישו בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי על החלטת בית משפט השלום שלא לפסול חוות דעת מומחה שהוגשה על ידי המשיבים. במהלך הדיון הסכים בא כוח המבקשים למשוך את הבקשה ללא צו להוצאות; בא כוח המשיבים עמד על כך שיפסקו לטובתו הוצאות. בית המשפט מחק את הבקשה, אך כיוון שכבר הוגשו בהליך בקשות רשות ערעור רבות אחרות, חייב את המבקשים בתשלום הוצאות למשיבים בסך 3,000 ש"ח בצירוף מע"מ.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור שלפנינו. המבקשים טוענים כי הסכמתם למחוק את הבקשה, לאחר שמיעת הערות בית המשפט, היתה מותנית בכך שלא ייפסקו לחובתם הוצאות. הטלת ההוצאות מאיינת את הסכמתם למשיכת הבקשה, ולפיכך יש להחזיר לטענתם את הדיון בבקשה לבית משפט קמא. לטענתם גם לגוף הדברים לא היה מקום לחייב בהוצאות משום שלא נגרמו למשיבים כל הוצאות.

כלל הוא שאין ערכאת הערעור מתערבת בשאלת גובה ההוצאות. השאלה כאן שונה לכאורה והיא נוגעת לשאלת הסכמתם של המבקשים למחיקת הבקשה. עיון בפרוטוקול בית המשפט מלמד כי גם לאחר שהודיע המשיב כי הוא יעמוד על פסיקת ההוצאות לא חזרו בהם המבקשים מהסכמתם למחיקת הבקשה. כיוון שכך לא שוכנעתי כי ראוי להתערב בהחלטת בית המשפט.

הבקשה נדחית ומשלא נתבקשה תשובה אין צו להוצאות.