רע"א 10100/16 רע"א 10100/16

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט א' אורנשטיין ) מיום 7.12.2016, בה נדחתה בקשת המבקשת לסילוק על הסף של בקשת פירוק שהוגשה נגדה.

1.ביום 31.10.2016 הגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי בקשה לפירוק המבקשת העוסקת בתחום הרכב (מכירה, השכרה, ליסינג וטרייד אין) (להלן: בקשת הפירוק ). על-פי הנטען בבקשה עד לחודש יוני 2016 העניקה המשיבה שירותי החלפת צמיגים למבקשת ונוכח אי תשלום עבור השירותים שסיפקה בחודשים ינואר-יוני 2016, פסקה ההתקשרות בין הצדדים. המשיבה הוסיפה וטענה כי המבקשת אינה חולקת על חוב בסך של 1,284,974 ש"ח, אך לא נענתה לדרישת התשלום שנשלחה אליה ביום 28.9.2016 בהתאם לסעיף 258(1)

ל פקודת החברות

[נוסח חדש], התשמ"ג-1983 (להלן: פקודת החברות ).

2.ביום 8.11.2016 הגישה המבקשת בקשה לסילוק בקשת הפירוק על הסף ולחלופין "להעברת התובענה מהליך פירוק להליך אזרחי". בבקשה נטען כי המבקשת אינה חדלת

פירעון, כי היא מעסיקה מאות עובדים וכי בקשת הפירוק הוגשה כאמצעי לחץ פסול במסגרת סכסוך שנתגלע בין הצדדים. המבקשת הוסיפה וטענה כי המשיבה חייבה אותה שלא כדין בסכומי יתר שיש לקזזם מן החוב, וציינה כי ביום 30.11.2016 הגישה תביעה כספית נגד המשיבה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (ת"א 70586-11-16) בגין סכומים אלה.

3.ביום 7.12.2016 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לסילוק על הסף בציינו כי מן הראיות שהוצגו לו עולה כי קיימת הודאה של החברה בחוב כלפי המשיבה, וכי אין בכפירה בחלק מהחוב כדי לתמוך בדחייה על הסף של בקשת הפירוק. בית המשפט הוסיף וציין בהקשר זה כי המבקשת אישרה את קיומו של החוב לאחר שכבר התנהלו מגעים בין הצדדים "דבר שמעצים לכאורה את ההכרה בחוב שמגיע למבקשת ומכביד על קבלת הבקשה לסילוק ההליך על הסף". אשר לבקשה להעביר את בירור המחלוקת להליך אזרחי קבע בית המשפט כי גם בהקשר זה "יש לשמוע את הצדדים ויתכן אף המצהירים על מנת שתונח לפני בית המשפט מלוא התמונה הדרושה, שתאפשר החלטה מושכלת" ו-"כי לא מן הנמנע שיקבע כי לגבי חלק מהחוב הנטען, אין צורך בבירור במסגרת הליך עצמאי".

4.מכאן הבקשה שלפניי בה שבה המבקשת וטוענת כי המשיבה עושה שימוש בבקשת הפירוק לשם הפעלת לחץ פסול על המבקשת להיכנע לדרישותיה הכספיות. לטענת המבקשת, חזקת חדלות הפירעון הופרכה בעניינה, שכן לשיטתה עלה בידה להוכיח כי היא "חברה סולבנטית, המגלגלת מחזור של כמיליארד ש"ח בשנה, מעסיקה מאות עובדים, מתנהלת מול מאות ספקים ובעלת צי של מאות רכבים". המבקשת מוסיפה וטוענת כי יש להבחין בין בקשה לסילוק על הסף של הליך אזרחי "רגיל" ובין בקשה המוגשת בהליך פירוק נוכח השלכותיו האפשריות של הליך כזה על חברות. עוד מציינת המבקשת כי גם אם בעבר הודיעה שתישא בחלק מדרישת התשלום של המשיבה, היא רשאית לשנות מעמדתה על בסיס מידע חדש שהתגלה לה ואף לחלוק על דרישת התשלום כולה. לבסוף טוענת המבקשת כי בית המשפט לא נתן דעתו לנזקים הכבדים שייגרמו לה כתוצאה מהותרת בקשת הפירוק על-כנה.

5.המשיבה מצידה סומכת ידיה על החלטת בית המשפט המחוזי, וטוענת כי המבקשת אינה מצביעה על כל מקור שבדין לתמוך בטענתה לפיה יש להבחין בין סילוק על הסף של תביעה רגילה לסילוק על הסף של בקשת פירוק.

6.דין הבקשה להידחות.

כפי שקבע בית המשפט המחוזי עלה בידי המשיבה להציג בשלב זה ראיות התומכות בקיומה של חזקת חדלות פירעון בהתאם לסעיף 258(1) לפקודת החברות וזאת נוכח הודאתם לכאורה של מנכ"ל המבקשת ומנהלת החשבונות שלה בחוב למשיבה בסך של כ-1.2 מליון ש"ח (ראו הודעות הדוא"ל במש/1 ומש/2). למבקשת טענות נגד החוב בכללותו וכן באשר לפורום המתאים לבירור טענות המשיבה, אך טענות אלו אינן טענות סף כי אם טענות עובדתיות ומשפטיות המצריכות ליבון, בירור והכרעה במסגרת הדיון הקבוע בבקשת הפירוק בהתאם לאמות המידה הנוהגות בעניין זה ( ראו, למשל, ע"א 1938/11 מגדל הזוהר לבנין בע"מ נ' גוב גיא בע"מ , פסקאות 18-17 (1.12.2011); ע"א 5737/08 חברת בלוק הסלע האדום - מפעלי בלוקים בע"מ נ' חברת פ. נעאמנה לשיווק ומסחר בע"מ , פסקאות 9-8 (28.6.2011) ).

7.הבקשה נדחית, אפוא.

המבקשת תישא בהוצאות המשיבה ובשכר טרחת עורך-דין בסך 10,000 ש"ח.