רע"א 1011/19 SCI MAZAL IMMOBILLIER נ. בני וקנין

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 28.1.2019 בת"א 12300-12-16 (השופט י' פ' אקסלרד ), בגדרה נדחתה בקשת המבקשים, כי בית המשפט יכריע בבקשה לביטול פסק דין שהוגשה על-ידם מבלי שייחקרו על תצהיריהם, ולחלופין, כי יורה על עיכוב הליכי הוצאה לפועל, על מנת שיוכלו להגיע לדיון ללא חשש מפני עיכוב יציאתם מהארץ.

2.

זוהי תמצית השתלשלות האירועים שהובילה לבקשה שלפנַי: ביום 14.9.2017 ניתן פסק דין שהכריע בתביעה שהגיש המשיב 1 (להלן: וקנין ) נגד המבקשת 1, חברה הרשומה בצרפת, המבקשים 3-2 (להלן: המבקשים ), תושבי צרפת והמשיב 2 (להלן: משה ), אביהם של המבקשים, גם הוא תושב צרפת. בפסק הדין נקבע בין היתר כי המבקשים ומשה חייבים יחד ולחוד בתשלום פיצויים לוקנין. ביום 24.10.2017 הגישו המבקשים ומשה בקשה לביטול פסק הדין, שנחתמה בשמם על-ידי עו"ד אביחי ויצמן. ביום 15.1.2018, לאחר שהצדדים הגיעו להסדר פשרה, ביטל בית המשפט המחוזי את פסק הדין, ונתן תוקף של פסק דין להסדר הפשרה. במסגרת ההסדר הוטלו חיובים אישיים על משה, ונקבע כי אם לא יעמוד בחיובים אלה – ישוב לתוקפו פסק הדין הקודם, המחייב גם את המבקשים. משה לא עמד בהתחייבויותיו, ובהתאם להסדר הפשרה שב פסק הדין הקודם לתוקפו.

3.

ביום 23.10.2018 הגישו המבקשים בקשה נוספת לביטול פסק הדין, הפעם ללא משה, שנרשם כמשיב פורמלי לבקשה. בעיקרם של דברים טענו המבקשים, כי נגררו לתביעה בעל-כורחם, שכן אין יריבות בינם לבין וקנין, וכי הסכסוך הוא בין וקנין לבין משה בלבד. עוד נטען, כי עו"ד ויצמן, שלכאורה פעל בשם המבקשים כשהגיש את הבקשה הראשונה לביטול פסק הדין, למעשה לא יצג אותם באותו עניין, אלא יצג את משה בלבד. כמו כן טענו המבקשים, כי המצאת כתב התביעה לידיהם בוצעה שלא כדין.

4.

ביום 6.12.2018 הגישו המבקשים לבית המשפט בקשה, כי תינתן הכרעה בבקשתם לביטול פסק הדין מבלי שיידרשו להגיע לארץ לשם חקירתם על תצהיריהם. לחלופין ביקשו, כי בית המשפט יורה על עיכוב הליכי הוצאה לפועל, ככל שייפתחו נגדם, כדי שלא תעוכב יציאתם מהארץ אם יגיעו לדיון. שתי החלופות נדחו על-ידי בית המשפט המחוזי, בהחלטה מיום 28.1.2019. בית המשפט קבע, כי על-פי המצגים שהוצגו לפניו – המבקשים כבר הגישו בקשה לביטול פסק הדין, שכאמור הוכרעה במתן תוקף של פסק דין להסדר הפשרה שהוגש על-ידי הצדדים כנ"ל. עוד נקבע, כי טענת המבקשים ביחס לייצוגם על-ידי עו"ד ויצמן מעוררת שאלה עובדתית, שאותה יש לברר במסגרת הליך הוכחות. לפיכך, דחה בית המשפט את החלופה הראשונה בקבעו, כי לא ראוי לשלול מוקנין את האפשרות לחקור את המבקשים על תצהיריהם. בית המשפט דחה גם את החלופה השנייה וקבע, כי במצב הדברים המתואר, אין למבקשים מעמד להציב תנאים להתייצבותם בבית המשפט.

5.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפנַי,

בגדרה טוענים המבקשים, כי בית המשפט המחוזי שגה בהנחתו, שלפיה הם היו מיוצגים על-ידי עו"ד ויצמן בשלבים קודמים בהליך. לשיטת המבקשים, המצגים שהיו לפני בית המשפט המחוזי לא מלמדים על יחסי שליחות בינם לבין עו"ד ויצמן, ומשכך, לא ניתן לומר שכבר הוגשה על-ידם בקשה לביטול פסק הדין. עוד טוענים המבקשים, כי חקירתם אינה נדרשת לצורך הכרעה בטענות הנוגעות להמצאת כתב התביעה, טענות שדי בהן כדי לקבל את הבקשה לביטול פסק הדין.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, משום שהיא אינה עומדת באמות המידה הקבועות בסעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. בעל דין המבקש לערער על החלטת ביניים נדרש להראות, כי אם לא תינתן רשות הערעור " יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה ". לא כך בנדון דידן. בבקשתם, מנסים המבקשים לאחוז את החבל בשני קצותיו – לקבל 'פטור מהתייצבות' לחקירה על תצהיריהם, ולחלופין לעכב את הליך מימוש פסק הדין שניתן נגדם, כל זאת במטרה 'לבטח' את עצמם מפני דחיית בקשתם לביטול פסק הדין. ממה נפשך: אם יזכו המבקשים בהליך ופסק הדין יבוטל, הרי שלא ידרשו לשלם דבר, ויציאתם מן הארץ לא תעוכב; אם יפסידו, ופסק הדין ישאר על כנו, הרי שאין הצדקה לאפשר להם לחמוק מקיומו בחסות ההליך המשפטי. הפיצויים שייאלצו לשלם במצב זה אינם בבחינת 'נזק', אלא מימוש פסק הדין של בית המשפט, סעד לזכותו של וקנין.

7.

אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, ורק מטעם זה, לא אעשה צו להוצאות.