רע"א 10139/04 שלמי עד בע"מ נ. ערים חברה לפיתוח עירוני בע"מ

1.בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 28.9.04 (השופטת מ' מזרחי). בפסק דינו, קיבל בית המשפט המחוזי את בקשת רשות הערעור של המשיבה בהליך שבפני על החלטת בית משפט השלום בירושלים מיום 21.1.04 (השופטת מ' אביב), בה אסר בית המשפט על חילוט ערבויות בנקאיות שהוצאו לטובת המשיבה.

2.המבקשת התקשרה בחוזה עם המשיבה, לפיו התחייבה לבצע עבודות פיתוח ביישוב לפיד. במסגרת ההתקשרות בין הצדדים הוצאו לטובת המשיבה ערבויות בנקאיות "אוטונומיות" על ידי בנק הפועלים ובנק לאומי, וזאת לצורך הבטחת התחייבויות המבקשת על פי החוזה. לאחר סיום ביצוע העבודות הגישה המבקשת תביעה נגד המשיבה בטענה, כי זו נותרה חייבת לה חוב כספי בגין עבודות הפיתוח אשר בוצעו על ידי המבקשת. לעומת זאת, המשיבה ביקשה לחלט את הערבויות כיוון שלטענתה בעבודת המבקשת נפלו פגמים רבים שהיא עצמה נאלצה לתקנם על חשבונה. בתגובה, ביקשה המבקשת מבית משפט השלום להורות למשיבה על איסור חילוט הערבויות הנ"ל.

3.טענתה המרכזית של המבקשת הנה, כי המשיבה הודיעה על חילוט הערבויות כחמש שנים לאחר העברת "חשבון סופי" על ידי המבקשת ולכן, על פי הנטען, המניע לחילוט הערבויות הנו ניסיונה של המשיבה "ללחוץ" על המבקשת להסיר את התביעה שהגישה נגד המשיבה. כאמור, בית משפט השלום קיבל את בקשת המבקשת ואסר על חילוט הערבויות. לעומת זאת, בית המשפט המחוזי קבע, כי מדובר בערבויות בנקאיות "אוטונומיות" ומשלא נתקיימו החריגים לחילוט ערבויות מסוג זה, אין כל מניעה לחלטן.

4.בית המשפט המחוזי בחן בפסק דינו האם השיהוי בחילוט הערבויות בנסיבות המקרה נופל בגדרם של החריגים לעיקרון עצמאותה של הערבות האוטונומית ונקבע, כי במקרה דנן לא התקיים אחד מחריגים אלו. על כן, בית המשפט הורה על חילוט הערבויות. איני מוצאת מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. עניינן של השגות המבקשת ביישום הדין על ידי בית המשפט ואין הן נוגעות לסוגיה משפטית עקרונית או שאלה החורגת מעניינם של בעלי הדין שבפנינו, המצדיקות את התערבותו של בית משפט זה כערכאת ערעור שנייה.

לנוכח האמור, דין הבקשה להידחות.