רע"א 10140/02 תעשיות מזון תנובה-אגודה שיתופית חקלאית בישראל בע"מ נ. שכטר ל

1.בין המבקשת 1 (להלן: "תנובה") לבין המשיב (להלן: "המפיץ") נחתם הסכם לפיו יופצו על ידי המפיץ מוצרי "סנוקרסט" של המבקשת 2 (שתיקרא להלן יחד עם המבקשת 1: "תנובה"). ההסכם בוצע במשך כחצי שנה והסתיים ביוזמת המפיץ. המפיץ הגיש תביעה כספית נגד תנובה בגין התחייבות ומצג שווא, בקשר למחזור המכירות הצפוי בקו החלוקה של המוצרים.

בית משפט השלום (כב' השופט ורדי) דחה את התביעה בקובעו כי בהסכם בכתב, התקף בנסיבות העניין, לא היתה כל התחייבות למחזור מכירות מינימלי, לא הוכחה כל הטעיה או תרמית והבטחות שניתנו בשיחות בעל-פה בדבר צפי הפדיון היוו רקע וההערכה בלבד ואינן מהוות הסכם בעל פה שהינו תוספת להסכם בכתב.

2.בית המשפט המחוזי (כב' השופטים גולדברג, גרוניס, בר-אופיר) ראה את אותם המסמכים ועיין באותו חומר עצמו אך הגיע למסקנה שונה משל בית משפט השלום, לפיה יש לראות בהבטחה בדבר היקף המכירות השנתי הצפוי, חוזה נספח שנכרת בין הצדדים ומחייבם כמו החוזה העיקרי. נקבע כי החוזה והחוזה הנספח הופרו על ידי תנובה שכן לא ניתן למשיב קו חלוקה שמניב פדיון שנתי מינימלי כפי שהובטח. פסק הדין של בימ"ש השלום בוטל על ידי בית המשפט המחוזי בערעור. בית המשפט קבע כי תנובה חבה כלפי המפיץ מכח החוזה והחוזה הנספח. הדיון הוחזר לבית משפט השלום על מנת שיקבע את שיעור הפיצויים המגיעים למפיץ (להלן: "פסק הדין בערעור הראשון").

3.

על פסק הדין בערעור הראשון הוגשה בקשת רשות ערעור לבית משפט זה על ידי תנובה כשהיא טוענת נגד חיובה כלפי המפיץ. הבקשה נדחתה (על ידי המשנה לנשיא, כב' השופט לוין), בנימוק סף שהוא, כי הערכאה אליה הוחזר הדיון לא סיימה עדיין את מלאכתה ויש להמתין לסיום ההליך כדי לערער עליו. נקבע כי "תוכלנה המבקשות - בעת הצורך - להשיג על פסק-דינו החוזר של בית משפט השלום לפני בית המשפט המחוזי גם על יסוד הטענות שהן מעלות לפני בבקשה הנוכחית ואם לא תיענה תוכלנה לעתור בבקשת רשות לערער לבית משפט זה, כשכל הטענות שהן מעלות לפני שמורות להן".

די בהחלטתו של המשנה לנשיא על נימוקיה על מנת לאפשר לתנובה לפנות לבית משפט זה בבקשת רשות ערעור על עצם החבות. בכך נפתחת הדלת בפני הגשת בקשת רשות ערעור לבית משפט זה ועדיין עלינו לבחון אם יש מקום ליתן רשות כזו.

4.לאחר שעיינתי בבקשה בתשובה לה ובכל החומר שהוגש, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

בית המשפט המחוזי הסיק ממערכת הנסיבות שהיתה בפניו, כי ההבטחות בעל-פה שניתנו למפיץ בנוגע להיקף המכירות השנתי הצפוי, מהוות חוזה נספח בעל-פה לחוזה העיקרי בכתב שנכרת בין הצדדים. מחזור צפוי זה, כך נקבע, "הוא נשמת אפו ותוחלתו של ההסכם, ובלעדיו ברור שהמשיב לא יוכל להתפרנס בכבוד".

המבקשת מנסה לעטות את השאלה המועלית על ידה כשאלה משפטית של "המשך תחולת דוקטרינת חוזה נספח לאחר חקיקת חוק החוזים, חלק כללי, תשל"ג-1973. עיון בחומר ובהחלטות מצביע על כי מדובר בנסיבות פרטניות לעניין מערכת היחסים המיוחדת שבין תנובה והמפיץ ואין בפנינו שאלה עקרונית כללית בעלת חשיבות משפטית כללית, או אחרת, המצדיקה מתן רשות ערעור.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

המבקשות תשלמנה למשיב הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪.