רע"א 10140/05 שמואל לברם נ. בנק המזרחי המאוחד בע"מ

א.בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטות קובו ואמסטרדם והשופט ד"ר ורדי) מיום 15.9.05 בע"א 1286/01, בגדרו נדחה ערעור המבקש על החלטת בית-משפט השלום בתל-אביב-יפו (השופטת קרת-מאיר) מיום 24.12.00 בבש"א 107218/00 בת"א 13231/00, שבה נדחתה בקשת המבקש למתן רשות להתגונן כנגד תביעת המשיב.

ב.לב ניר מפעלי נייר בע"מ (להלן: החברה) ניהלה אצל המשיב חשבון בנק. המבקש ושניים נוספים (להלן הערבים הנוספים) ערבו לכל חובותיה של החברה ללא הגבלת סכום. החברה נטלה מדי פעם אשראי מאת המשיב, אך לא שילמה את הסכומים אשר מועד פירעונם הגיע. ביום 1.8.99 מונה לחברה כונס נכסים זמני, על-פי בקשת בנק הפועלים בע"מ אשר נשה בחברה במליוני ש"ח. בנסיבות אלה, ובהתאם להסכם שנחתם בין החברה למשיב, העמיד המשיב את חוב החברה כולו לפירעון מיידי. המשיב הגיש תביעה בסדר דין מקוצר נגד החברה, המבקש והערבים הנוספים. סכום התביעה (חוב החברה בניכוי בטוחה של תכנית חסכון בסך 328,127 ש"ח וסכום נוסף), עמד על 540,291 ש"ח ליום 11.1.00.

ג.(1) המבקש הגיש בקשת רשות להתגונן, וכך עשו גם הערבים הנוספים. בבקשה נטען, כי לאחר שהחברה נכנסה לכינוס נכסים, היו בידי המשיב בטחונות מלאים לכיסוי חובותיה. בין היתר, החזיק המשיב בשיקים של צדדים שלישיים בסכום העולה על סכום התביעה (בסך של 543,000 ש"ח), מכוח רכישת שיקים עתידיים של לקוחות החברה בעסקת ניכיון שיקים (כפי שנעשה – כך נטען - במהלך עסקיה הרגיל של החברה: המשיב היה מזכה את חשבון החברה ביום המכירה בסכום השיק, בניכוי ריבית ניכיון מיום מכירת השיקים ועד יום פירעונם). עוד טען המבקש, כי המשיב התנה שירות בשירות ודרש ממנו לפתוח חשבון חסכון פרטי באמצעות הוראת קבע שתשמש כביטחון לקבלת אשראי על-ידי החברה. כן טען, כי בעת שחתם על כתב הערבות הוטעה לחשוב שאחריותו מוגבלת, שכן שני הערבים הנוספים חתמו יחד עמו, בעוד שבדיעבד הסתבר כי אלה טוענים שערבותם אינה בתוקף. בנוסף, העלה המבקש טענות לעניין ההוצאות שנגרמו לו עקב הליך תפיסת רכבו וכן טען כי החוזים עליהם חתם הם חוזים אחידים ובהם תנאים מקפחים.

(2) בית-משפט השלום דחה את בקשת המבקש למתן רשות להתגונן, כמו גם את בקשת הערבים הנוספים, משלא מצא בה טענת הגנה כנגד התביעה. נקבע, כי טענת המבקש בדבר ניכיון שיקים נסתרה בחקירה הנגדית ונמצא כי המשיב לא רכש את השיקים. לעניין זה צוין, כי כל סכום שייגבה על-ידי המשיב בהליכים שינקטו על-ידיו כנגד מושכי השיקים יופחת מחובה של החברה. לגבי הטענה בדבר התניית שירות בשירות, נקבע כי המבקש לא עמד בחובת הפירוט הנדרשת והיא נותרה בעלמא. לגבי יתר הטענות, נקבע כי חלקן נסתרו במהלך החקירה הנגדית וחלקן נותר ללא כל פירוט עובדתי של ממש, ויש לראות בו בגדר אמירה כללית בלבד. בעקבות דחייתה של בקשת הרשות להתגונן, נטל המשיב פסיקתה כנגד החברה, המבקש והערבים הנוספים.

(3) על החלטה זו (לרבות הפסיקתה) ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי. בפסק-דין מפורט, נבחנו טענות המבקש אחת לאחת, ונמצא כי אין למבקש "הגנה לכאורה" המצדיקה מתן רשות להתגונן. בין היתר, נקבע כי המבקש לא הביא כל ראיה, ולוא לכאורה, כי המדובר בעסקת ניכיון שיקים והגנתו לעניין זה קרסה. אשר לטענה בדבר התניית שירות בשירות, נקבע כי המבקש לא האיר את עיני בית-המשפט בעובדות הרלוונטיות כמתחייב מן ההלכה. עוד נקבע כי המבקש לא הצביע על ראייה העשויה להוכיח את טענתו כי לא היה מודע לפרטי ערבותו. נדחתה גם טענת המבקש בדבר תניות מקפחות בחוזה אחיד, משלא הצביע על הוראה ספציפית המקפחת אותו וכן נדחו טענותיו בנוגע לפירעון תוכניות החיסכון ולעניין קיזוז בגין הוצאות מכירת הרכב. בנוסף, נדחתה בקשת המבקש לתקן ערעורו ולהוסיף עליו ראיות בנוגע להסכם פשרה שנחתם בין המשיב לבין שתי חברות נוספות.

ד.כלפי פסק-הדין שבערעור מופנית הבקשה הנוכחית. בבקשה נטען כי הוטל על המבקש נטל של הבאת ראיות בשלב הרשות להתגונן, בניגוד להלכה בנידון זה. עוד נטען, כי בעסקת ניכיון שיקים מדובר וכי דחיית הטענה, אף שהמשיב לא חלק עליה ולא הגיש מסמך בעניין, פוגעת בזכותו להליך הוגן. בנוסף, נטען כי המשיב התנה שירות בשירות וכי הטענה פורטה כדבעי ומשאין צורך להוכיחה בשלב זה, היה מקום ליתן רשות להתגונן בגינה. לבסוף, שב המבקש וטען כי המשיב נהג בחוסר תום לב מובהק כשמימש את תכנית החיסכון אשר שימשה כבטוחה, רק בעת הגשת התביעה ולא בעת שהחברה נכנסה להליכי כינוס נכסים, ובכך גרם ל"ניפוח" של יתרת החוב.

ה.(1) לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, באתי לכלל מסקנה כי אין בידי להיעתר לבקשה. רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת רק במקרים בהם מתעוררת שאלה שחשיבותה המשפטית או הציבורית חורגת מן האינטרס של הצדדים בבירור הסכסוך (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128, מפי מ"מ הנשיא, כתארו אז, שמגר). אין המקרה דנא בא בגדרן של שאלות כאלה.

(2) אשר לעיצומם של דברים, כלל הוא, כי נתבע בסדר דין מקוצר המבקש רשות להתגונן חייב להידרש לפרטי טענת ההגנה שלו (ע"א 18/66 חפץ נ' אוצר הקבלנים בע"מ , פ"ד כ(3) 265, (השופט קיסטר); ע"א 453/83 סולל בונה בע"מ נ' גרוסי עזאם , פ"ד לט(3) 20,24-23, (השופטת נתניהו); ע"א 688/89 הילולים (אריזה ושווק) נ' בנק המזרחי המאוחד , פ"ד מה(3) 188, 200-199 (השופט מלץ)). אכן, מטרתו של הליך סדר הדין המקוצר היא למנוע דיון בתובענה אם ברור כי אין לנתבע סיכוי להצליח בהגנתו (ראו לאחרונה ע"א 3374/05 אוזן נ' בנק איגוד (טרם פורסם) (השופטת ארבל) והאסמכתאות דשם), אך אם יש סיכוי כזה תינתן ככלל הרשות. ואולם, בית-משפט השלום בחן את טענות המבקש, נוכח מכלול החומר בפניו, ולא מצא הגנה לכאורה בפני תביעת המשיב. בית-המשפט המחוזי שב ונדרש אף הוא לטענות המבקש ובחן אותן לעומקן והן לא נתקבלו על דעתו. הדברים נבחנו איפוא עובדתית ומשפטית בשתי הערכאות, ולאחר חקירת המבקש בבית משפט השלום. אינני סבור כי הערכאה הדיונית וערכאת הערעור החמירו עם המבקש והטילו עליו נטל הוכחה כבד מדי, שאינו הולם שלב זה.

(3) ואכן, הפכתי שוב ושוב בטענות המבקש, וסבורני כי הקביעה כי לא הונחה תשתית של הגנה לכאורה מעוגנת בחומר הראיות. לא עלה בידי המבקש להראות כי אכן המדובר בעסקת ניכיון שיקים כטענתו, וטענתו בדבר התניית שירות בשירות חסרה את הפירוט הבסיסי הנדרש לצורך מתן רשות להתגונן. בנוסף, אף טענת המבקש בנוגע למועד מימושה של תכנית החיסכון על-ידי המשיב לא פורטה כנדרש, ואינה עולה בקנה אחד עם דבריו בתצהיר שהגיש לתמיכה בבקשתו. האמור בפי שתי הערכאות הקודמות מקובל עלי איפוא.

(4) לא למותר להזכיר את שקבעו שתי הערכאות, כי ככל שהשיקים שבידי המשיב ייפרעו, יופחת חובו של המבקש.

ו.אין בידי, כאמור, להיעתר לבקשה.