רע"א 10141/05 מוחמד ג'עברי נ. מינהל מקרקעי ישראל

1.מונחת בפני בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטים מ' גל, צ' זילברטל, א' אפעל-גבאי) אשר דחה את ערעור המבקשים על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט י' צור) לפיו על המבקשים לפנות את המקרקעין הידועים כחלקה 155, גוש 30614, לסלק ידם מהם ולהעביר החזקה בהם למשיב כשהם פנויים מכל אדם וחפץ. בד בבד עם הגשת הבקשה הגישו המבקשים גם בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

2.המקרקעין נשוא הבקשה הופקעו והערה על ההפקעה נרשמה בלשכת רישום המקרקעין במועד מוקדם למועד רכישת המקרקעין על ידי המבקשים. בית משפט השלום דחה את הטענות השונות שהעלו המבקשים נגד התביעה שהגיש המשיב לסילוק ידם מהמקרקעין והורה כאמור על קבלת התביעה. בפניי, כמו-גם בפני בית המשפט המחוזי, התמקדו המבקשים בטענה אחת כדלקמן: לטענתם לא הוכיח המשיב את תביעתו בכך שלא הגיש מפת מדידה של מודד מוסמך וחוות דעת מודד מוסמך לפיה מיקום ביתם של המבקשים נמצא בתחום השטח שהופקע. בית משפט השלום הסתפק לעניין זה בעדותו של מפקח מטעם המשיב אשר לא ביצע את המדידות בעצמו אך טען כי נכח במהלך המדידות ויכול היה לזהות את מיקום ההפקעה בהשוואה למיקום הימצאם של הבתים שהמבקשים טוענים כי הם בבעלותם. המבקשים טוענים כי מדובר בסטיה מהותית מדיני הראיות המעוררת שאלה משפטית "אם אמנם יכול בעל דין להוכיח מיקומם של מקרקעין שלא באמצעות חוו"ד מומחה, שלא באמצעות מודד מוסמך ולהסתפק בעדות של עד שאינו מומחה ושאין לו רשיון לעסוק במדידות", לשון הבקשה. בהתבסס על טענה זו מבקשים הם לטעון, בסופו של דבר, כי ביתם של המבקשים אינו נמצא בתחום השטח המופקע.

3.עיינתי בבקשה ובפסקי הדין של בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי. איני סבורה כי יש בבקשה ממש.

כפי שציין בית המשפט המחוזי בפסק דינו, המשיב עמד בנטל הבאת הראיות בהבאת עדותו של המפקח. אין מחלוקת על מספר עובדות מהותיות לצורך העניין: על כך שההפקעה התייחסה לגוש 30614 ולחלק מחלקה 155 ; על כך שהמבקשים רכשו זכויות בחלקה 155 לאחר ההפקעה ולאחר שהערה על ההפקעה נרשמה בלשכת רישום המקרקעין עוד טרם רכשו המבקשים את המקרקעין. במצב דברים זה היה בידם של המבקשים להביא ראיות לסתור את עדות המפקח על ידי הגשת חוות דעת מומחה מטעמם, אולם הם לא מצאו לעשות כן. לא נפל לטעמי איפוא דופי לא במסקנתו של בית משפט השלום ולא בפסק דינו של בית המשפט המחוזי שאישר את פסק דינו של בית משפט השלום.

ברי איפוא כי אותה שאלה משפטית שמתיימרים המבקשים להעלות לאו שאלה משפטית היא ומכאן שאין מקום ליתן רשות לערער במקרה דנן לאחר שטענותיהם של המבקשים נבחנו ונדחו על ידי שתי ערכאות.

הבקשה נדחית ועמה גם הבקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

למען הבהירות, עיכוב הביצוע שניתן על ידי בית המשפט המחוזי יעמוד על כנו עד ליום 15.11.05.