רע"א 10141/08 אלי אהרון נ. הבנק הבינלאומי הראשון

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט א' רזי), אשר דחה בקשה שהגיש המבקש ליתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה.

2.

המבקש היה אחד משלושה בעלי מניות בחברת אור אתרי בניה בע"מ (להלן - החברה ). החברה ניהלה חשבון בנק אצל המשיב וקיבלה ממנו אשראי למימון פעילותה. המבקש, יחד עם יתר בעלי המניות בחברה, ערב לאשראי שניתן לחברה. ביום 25.9.01 ניתן צו לפירוק החברה. בעקבות הפירוק הגיש המשיב תביעה בסדר דין מקוצר נגד המבקש, בה נתבע הסכום שהיווה לטענת המשיב את החוב לו ערב המבקש. המבקש, מצידו, הגיש תביעה כספית נגד המשיב ונגד מפרק החברה. על רקע זה, הגיעו הצדדים לטענת המבקש, להסכם פשרה לסילוק תביעותיהם ההדדיות (להלן - ההסכם ). בהסכם נקבע כי התביעות יסולקו לאחר שהמבקש ירכוש מהמשיב מגרש שהיה בבעלותה של אורנה נוימן, שאף היא הייתה בעלת מניות בחברה (להלן - נוימן ). זאת, בכפוף לאישור ראש ההוצאה לפועל וכן בכפוף לזכותה של נוימן לפדות את המגרש. בסופו של יום, החליטה נוימן לממש את זכות הפדיון שלה ולרכוש את המגרש בעצמה. המכירה לנוימן אושרה על-ידי ראש ההוצאה לפועל והמשיב קיבל את התמורה עבור המכירה. המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי בקשה לאישור הסכם הפשרה כך שיינתן לו תוקף של פסק דין. כן עתר המבקש למתן צו מניעה שיאסור על המשיב להתקשר בהסכם עם צדדים שלישיים לצורך מכירת הזכויות במגרש. ביום 2.12.08 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה. מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי. הבקשה נתמכת בתצהירו של המבקש. בתצהיר מובאות עובדות שלא היו בפני בית משפט קמא.

3.

דין הבקשה להידחות. עיון בבקשה ובתגובת המשיב מלמד כי בין הצדדים נטושה מחלוקת משמעותית באשר לנסיבות ההתקשרות בהסכם הפשרה, תוקפו ופרשנותו. ברי, שבמצב דברים זה לא ניתן לתת תוקף שיפוטי להסכם בלא בירור המחלוקת (מה גם שהמבקש מעלה בתצהירו נקודות שלא עלו, כך נראה, בפני בית משפט קמא). המחלוקת שבין בעלי הדין אינה ניתנת להכרעה על דרך של דיון בבקשה למתן תוקף שיפוטי להסכם פשרה. הדרך הראויה לבררה היא באמצעות הגשת תביעה חוזית עצמאית לבית המשפט המוסמך, אשר ידון במכלול הטענות הנוגעות להסכם (ע"א 425/88 חיים נ' פקיד שומה עכו - נהריה , פ"ד מה(5) 569 (1991). השוו, בע"מ 8769/08 פלוני נ' פלונית , פיסקאות כ"ה-כ"ו (טרם פורסם, 31.12.2008)). ער אני לכך שאם המבקש יבחר באפשרות זו, יתנהלו בין הצדדים מספר תביעות מקבילות. אין חולק כי תוצאה זו אינה רצויה. ואולם, בנסיבות העניין, משהצדדים לא הצליחו להגיע לפתרון מוסכם של המחלוקות ביניהם, אין מנוס מלנקוט דרך זו. מאחר שכל הנתונים אינם בפניי והואיל וטרם ידוע אם תוגש תביעה בעניין ההסכם על ידי המבקש ולאיזה בית משפט, איני רואה לנכון להתייחס לאפשרות של שמיעה מאוחדת של התביעות שבסמכות אותו בית משפט. כמו כן איני רואה מקום להתייחס לאפשרות אחרת והיא תיקון כתבי הטענות על מנת שהמבקש יוכל להסתמך על ההסכם במסגרת ההליכים הקיימים. ברור הוא, שאין מקום ליתן תוקף של פסק דין להסכם במסגרת ההליך הנוכחי, ובודאי שאין יסוד לעשות כן בערכאת הערעור ועל בסיס נתונים שכלל לא הובאו בפני הערכאה הדיונית.

4.

בקשת רשות הערעור נדחית אפוא. המבקש ישא בשכר טרחת עורך דין בסך 25,000 ש"ח.