רע"א 10144/03 חיים רוזנר בע"מ נ. גלרון ישראל חברה לבנין בע"מ

בין החברה-המבקשת לבין החברה-המשיבה נחתם הסכם קומבינציה, ובו תניית בוררות, לפיה סכסוכים הנוגעים להסכם "ימסרו לבוררות ולהכרעה של בורר דן יחיד שימונה על ידי ארגון האינג'נרים והארכיטקטים בחיפה". עוד נאמר בתניית הבוררות, כי "הבורר לא יהיה כפוף לדין המהותי ולא יהיה חייב לנמק את פסק דינו ולא יהיה כפוף לתקנות סדר הדין האזרחי ולדיני הראיות". בין הצדדים אמנם נתגלע סכסוך, והמבקשת הגישה תביעה כנגד המשיבה. זו האחרונה עתרה לעיכוב ההליכים לפי סעיף 5 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968. המבקשת התנגדה, ועודה מתנגדת, לקיום הליך הבוררות, ועיקר חיציה מכוונים כנגד זהות ממנה הבורר – הוא יו"ר ארגון האינג'נרים והארכיטקטים בחיפה. לטענת המבקשת, ארגון אחרון זה "תלוי במידה רבה בקבלנים ובחברות הבנייה הגדולות, כגון המשיבה והשותפות בה". חששה של המבקשת מתגבר – כך לפי דבריה – לנוכח סמכויותיו הרחבות של הבורר, כאמור בתניית הבוררות שבהסכם. עוד טענה המבקשת, כי המשיבה לא עשתה די כדי לקדם את הליך הבוררות, וכי מדברי המשיבה בכתב ההגנה עולה טענת תרמית אשר מן הראוי לבררה בבית משפט.

בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטת ב' בר-זיו) דחה את טענות המבקשת, בקבעו כי אין כל ממש בטענותיה כי ההסכם הוטה לטובת המשיבה או כי קיים חשש שבחירת הבורר והחלטתו יקפחו את המבקשת. בית המשפט הבהיר כי "הצדדים התקשרו בהסכם ובחרו במנגנון ליישוב הסכסוכים ואין די בטענות סתמיות וזריית חול – כפי שנעשה על ידי התובעת [המבקשת] – על מנת להמנע מכיבוד הוראות ההסכם". גם יתר טענות המבקשת נדחו על ידי בית המשפט קמא, ולפיכך הורה בית המשפט על עיכוב ההליכים ועל העברת התובענה לבוררות.

עיינתי בטענות המבקשת כנגד החלטה זו, וכן בתשובת המשיבה לבקשת רשות הערעור. נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. כאמור, בית המשפט המחוזי דן בכל טענות המבקש, ולא מצאתי כל עילה להתערב במסקנותיו.

הבקשה נדחית. המבקשת תישא בהוצאות המשיבה ובשכר-טרחת עורך-דינה בסכום כולל של 10,000 ש"ח.