פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
10156/16
לפני:
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
המבקש:
אחמד אבו סרייה
נ ג ד
המשיבים:
1.
עיריית ירושלים
2. מדינת ישראל
3. גאזי ווזווז
4. עו"ד נביל גית
בקשת רשות ערעור על
החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 24.11.2016 בע"א 7167-11-15
שניתנה על-ידי כבוד השופטים ג' כנפי-שטייניץ, י' מרזל ו-א' רומנוב
בשם המבקש: עו"ד
ענאן עבד
החלטה
1.בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 24.11.2016 (ע"א 7167-11-15, השופטים ג' כנפי-שטייניץ ,
י' מרזל ו- א' רומנוב ). החלטה זו ניתנה בבקשה למתן הוראות שהגישה עיריית ירושלים, המשיבה 1 (להלן: העירייה ), בהמשך לפסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 29.6.2016.
2.הבקשה מהווה "קצה קרחון" של פרשה חמורה שבמסגרתה הורשע המבקש על-פי הודאתו בבית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים בעבירות בנייה שאין עוד חולק על כך שלא הוא ביצע. בהמשך לכך, הוא ישב במאסר במשך תקופה של יותר משנתיים בגין הקנס שהוטל עליו באותו הליך. תוצאה עגומה זו נבעה בין השאר מניצול חולשתו של המבקש, שהיה מכור לסמים, על-ידי מכר שלו, ווזווז גאזי אברהים, המשיב 3 (להלן: ווזווז ), ועורך דינו, המשיב 4. בהמשך הדרך, המבקש הגיש תביעת נזיקין לבית משפט השלום בירושלים (ת"א 21483-08-10, השופט ע' עאסי ) נגד המדינה, העירייה, ווזווז והמשיב 4. כל הארבעה הם המשיבים בבקשה הנוכחית. להשלמת התמונה יצוין כי המדינה שלחה הודעת צד שלישי כנגד המשיבים האחרים. ביום 6.10.2015 קיבל בית משפט השלום את התביעה, וקבע כי על המשיבים לשלם למבקש ביחד ולחוד פיצויים בסך של 700,000 שקל.
3.המדינה, העירייה והמשיב 4 הגישו ערעור על פסק הדין האמור לבית המשפט המחוזי והמבקש הגיש ערעור שכנגד. בדיון שהתקיים בפני בית המשפט המחוזי ביום 4.5.2016 הועלתה בפני הצדדים הצעת פשרה לפיה כל הצדדים, למעט ווזווז שלא התייצב לדיון ואף לא הגיש כתב הגנה, יחויבו לשלם למבקש סך של 120,000 שקל (בחיוב לחוד), ואילו פסק הדין בעניינו של ווזווז "יעמוד על כנו". עוד צוין כי ככל שתהיה מחלוקת לעניין שכר הטרחה יכריע בה בית המשפט. הצדדים קיבלו את הצעת הפשרה, ובהחלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 29.6.2016 ניתן תוקף של פסק דין לפשרה וכן נקבע כי אין לפסוק שכר טרחה למי מהצדדים וכי כל צד יישא בהוצאותיו.
4.עוד לפני מתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי, פנה המבקש ללשכת ההוצאה לפועל על מנת לאכוף את פסק דינו של בית המשפט השלום כנגד עיריית ירושלים. לאחר שניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי, המבקש הגיש בקשה נוספת ללשכת ההוצאה לפועל וביקש לתקן את גובה החוב שבגינו מתבצעת האכיפה. בהמשך, הוא שלח דרישת תשלום מעודכנת לעיריית ירושלים, שכללה הן את החיוב שקבע בית המשפט המחוזי (120,000 שקל) והן חיובים בגין שכר טרחה פסוק ותשלום אגרה במסגרת תיק ההוצאה לפועל (16,093 שקל).
5.מנגד, עיריית ירושלים סברה כי סכום הפיצויים שבו חויבה על-ידי בית המשפט המחוזי "ממצה ומסיים" את כל המחלוקות בין הצדדים. לפיכך, הגישה עיריית ירושלים בקשה לבית המשפט המחוזי למתן ההוראות הבאות: כי הסכום שנקבע בפסק דינו של בית המשפט המחוזי כולל את חיוביה בפרשה כולה; כי המבקש יפעל לסגירת תיק ההוצאה לפועל; כי סכום הפיצויים שנפסק לטובת המבקש בפסק דינו של בית המשפט המחוזי יועבר אליו לאחר שיומצא לעיריית ירושלים אישור על סגירת תיק ההוצאה לפועל.
6.ביום 17.8.2016 הורה בית המשפט המחוזי למבקש להגיש תגובה בעניין. המבקש טען כי בית המשפט המחוזי נעדר סמכות לדון בבקשה משום שהסמכות לדון בעניינים אלה נתונה ללשכת ההוצאה לפועל. בנוסף, המבקש טען כי ההתחייבות לסגור את תיק ההוצאה לפועל לא נדונה בפני בית המשפט המחוזי, וכן כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי לא כלל ויתור מצד המבקש על הסכומים שנפסקו לטובתו בתיק ההוצאה לפועל.
7.ביום 24.11.2016 התקיים דיון בבקשה בבית המשפט המחוזי, ולאחר שמיעת טענות הצדדים קבע בית המשפט המחוזי כי אין הוא רואה צורך במתן הוראות נוספות לאחר פסק הדין שניתן על-ידו. בית המשפט המחוזי ציין כי פסק הדין שנתן הוא "ברור" וכי במסגרתו נקבע הסכום הסופי שהעירייה נדרשת לשלם למבקש, ובכלל זה בעניין שכר הטרחה. עוד צוין כי תיק ההוצאה לפועל התבסס על החיוב בפסק דינו של בית משפט השלום, אשר בוטל במסגרת פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ובמצב דברים זה לא ברורה טענת בא-כוחו של המבקש.
8.הבקשה שבפני נסבה על החלטתו של בית המשפט המחוזי. לטענת המבקש, השארת החלטתו של בית המשפט המחוזי על כנה תגרום לו לעיוות דין. בנוסף, המבקש טוען כי החלטתו של בית המשפט המחוזי ניתנה בהיעדר סמכות בשל כך שהיא כוללת קביעות מהותיות לאחר שבית המשפט המחוזי גמר את מלאכתו, וכן בשל כך שעניינים הקשורים לביצוע פסק דין אינם בסמכות בית המשפט שנתן את פסק הדין אלא בסמכות ההוצאה לפועל. המבקש מוסיף וטוען כי החלטתו של בית המשפט המחוזי שגויה לגופה.
9.לאחר ששקלתי את הדברים אני סבורה שדין הבקשה להידחות, וזאת אף מבלי להידרש לתגובת המשיבים. כלל ידוע הוא כי רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק במקרים שבהם עולה שאלה עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים או כאשר עלול להיגרם למי מהם עיוות דין חמור (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). לא מצאתי כי המקרה הנוכחי עונה לאמת מידה מחמירה זו. למעלה מן הצורך אדגיש כי החלטתו של בית המשפט המחוזי אינה מוסיפה "קביעות מהותיות" על פסק הדין שנתן, אלא אך מבהירה את הקביעות – הברורות למדי יש לציין – בפסק דין זה.
10.סוף דבר: הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובת המשיבים אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ה'
בשבט התשע"ז (1.2.2017).
ש
ו פ ט ת