רע"א 10170/04 שמשון הלל נ. מדינת ישראל-מינהל מקרקעי ישראל

1.בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' סגן הנשיא גרוס) בבש"א 19115/04 לדחות את בקשת המבקש לעכב את ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום בכפר סבא (כב' השופט גדול) בת.א 2218/04, עד לשמיעת ערעורו בע"א 3078/04.

2.המשיב, מינהל מקרקע ישראל, פנה בתביעה לבית משפט השלום להורות על פינויו של המבקש מחלקה 363, הסמוכה לחלקה 375 אותה הוא חוכר מאז 1982, ועל הריסת מבנה שנבנה על ידו בחלקה 363. המבקש טען להגנתו כי נתונה לו רשות בלתי הדירה מטעם המשיב לעשות שימוש בחלקה 363. מאז חכר את חלקה 375, עשה שימוש בחלקה 363 כחצר משחקים לילדיו, ואף קודמו בזכויות במקרקעין עשה בה שימוש כחניית לילה לרכבים שהיו בבעלותו. כן טען, כי חזקה על המשיב, המפעיל אמצעי פיקוח, שהיה מודע למבנה שהקים בחלקה 363 ומשלא פעל להריסתו, דין שתיקתו כדין הסכמה מכללא להחזקתו במקום. בית משפט השלום נענה לתביעת המשיב. הוא קבע כי בעת חכירת חלקה 375 על ידי המבקש היתה חלקה 363 ריקה מכל מבנה. כן נקבע בפסק הדין כי המבנה שבנה המבקש בחלקה 363 הוקם רק בעת האחרונה, כאשר ברקע הדברים עומדות תוכניות פיתוח של המינהל במתחם, שהוא מבקש לקדמם, והמבקש מודע להן. כן התברר כי הבנייה נעשתה בלא שביקש את הסכמת המינהל ובלא שהשיג את ההיתרים הנדרשים מרשויות התכנון. בית משפט השלום קבע כי על המבקש לפנות את הקרקע ולהרוס את מה שבנה עליה, וסירב לעכב את ביצוע החלטתו זו לצורך הגשת ערעור.

3.בעקבות כך, פנה המבקש לבית המשפט המחוזי בתל אביב בבקשה לעכב את ביצוע פסק הדין עד לשמיעת הערעור שהגיש. הבקשה נדחתה. בית המשפט המחוזי קבע בהחלטתו כי איזון ראוי של האינטרסים של הצדדים במקרה זה אינו מצדיק היענות לעיכוב הביצוע המבוקש. אין מדובר בזכות דיירות מוגנת העומדת למבקש אלא בפלישה למקרקעין על ידו ובטענת זכות בר-רשות על ידו, אשר, לכל היותר, עשויה להוליד זכות לפיצוי כספי שלצורך מימושה ניתן להגיש תביעה נפרדת. אינטרס הציבור במניעת פלישות לא חוקיות לקרקע ועיכוב פיתוח הקרקע גובר על פני אינטרס המבקש, כך לטעמו של בית המשפט המחוזי.

4.על החלטה זו נסבה בקשת רשות הערעור שלפנינו. לטענת המבקש, סיכויי הערעור שהגיש להתקבל גבוהים. הערכאות קמא לא נתנו משקל ראוי לכך כי פעל בתום לב, מתוך מחשבה כי השטח עליו בנה את המבנה שהריסתו נדרשת נכלל בשטח חלקה 375, אותה חכר. לטענתו, מעמדו אינו של פולש אלא כבעל רשות הדירה בחלקה 363 וזאת בשל הימנעותן של הרשויות במשך כ-50 שנה מלממש את זכויותיהן בחלקה. גם מאזן הנוחות נוטה, לדבריו, לטובתו. מאחר שאין הוא היחיד העושה שימוש בחלקה 363, פינויו משם והריסת המבנה שבנה עוד בטרם שמיעת ערעורו, לא הם שיסללו את הדרך למשיב לממש את תוכניות הפיתוח בחלקה, ומנגד, הם עלולים להסב לו נזק בלתי הפיך.

5.דין הבקשה להידחות. צדק בית המשפט המחוזי בסרבו לעכב את ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום מהטעמים שהובאו על ידו. סיכויי ערעורו של המבקש אינם טובים. הקביעות העובדתיות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית מצביעות על העדר זכותו של המבקש להמשיך ולהחזיק בחלקה, משלא ניתנה לכך הסכמת המינהל, וגם לא נתבקשו ולא ניתנו היתרים מרשויות התכנון לצורך הבנייה שנעשתה במקום. בנסיבות אלה, ונוכח תכנית הפיתוח שהמינהל מבקש לקדם במקום, נוטה מאזן הנוחות בבירור לטובת עניינו של המשיב. אם ובמידה שיתברר כי עקב הפינוי מהמקום והריסת המבנה שהוקם בלא היתר נגרם למבקש נזק כספי בר-תביעה, תיפתח בפניו דרך התביעה הכספית. מכל מקום, אין הצדקה לעיכוב הפינוי וההריסה.

הבקשה לרשות ערעור נדחית.