רע"א 10177/17 זהר דליה פרופשינול נ. ספארי לחי הצומח בע"מ

1.

מונחת לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (פר"ק 43633-04-17, כב' השופט ע' טאהא ), אשר דחתה את ערעור המבקשת על החלטת משיבים 3-4 (להלן: הנאמן או הנאמנים ), לפיה נדחתה בקשה מטעם המבקשת להארכת מועד להגשת תביעות חוב בהליך הקפאת ההליכים של משיבות 1-2 (להלן: החברות ).

במסגרת ההליך, ניתן צו להקפאת ההליכים נגד החברות (להלן: הצו ). בהתאם להוראות בית המשפט, פורסם על אודות הצו בשלושה עיתונות יומיים, והודע כי המועד האחרון להגשת תביעות חוב הינו 45 יום ממועד בפרסום. מספר ימים לאחר מכן, נשלח אימייל פרטני מאת הנאמן למבקשת בעניין (להלן: האימייל ). עובדת של המבקשת אישרה את קבלת האימייל, והודיעה לנאמן באימייל חוזר כי הוא הועבר לגורמים הרלוונטיים. כשלושה חודשים לאחר המועד האחרון להגשת תביעות החוב, הגישה המבקשת הוכחת חוב בסך של כ-1.3 מיליון ₪ למשרד הנאמן, בצירוף בקשה להארכת מועד. הנאמן דחה את הבקשה נוכח העובדה שהיא הוגשה באיחור משמעותי וללא נימוק מספק, למרות ידיעת החברה על אודות הצו והדרישה להגעה להסדר חוב; ועוד משום שבעת הגשתה כבר גובשה הצעה להסדר נושים. ערעור המבקשת לבית המשפט המחוזי על החלטה זו נדחה כאמור – ומכאן הבקשה המונחת לפני.

בפי המבקשת ארבע טענות עיקריות: ראשית , היא מצביעה על שני מקרים – האחד פר"ק 22007-10-11 גילאור נ' את די גי מדיקל בע"מ (להלן: עניין גילאור ), והשני עוסק בנושה נוסף של החברות, בנק אוצר החייל – מהם, לגישתה, יש להקיש למקרה דנן. היא סבורה כי במקרים אלו הנסיבות דומות, והותר להגיש הוכחת חוב באיחור. שנית , המבקשת סבורה כי קבלת בקשתה להגשה באיחור איננה פוגעת בהסתמכות הנושים האחרים, משום שהם היו מודעים לחוב כלפיה עוד בטרם גובש באופן סופי הסדר הנושים. בנוסף, לטענתה, ההצעה לרכוש את החברות היא האופציה היחידה המעשית לקבלת כספים, מפני שכל אופציה אחרת הייתה מובילה לפירוק שלהן. שלישית , המבקשת טוענת כי היא לא הייתה מודעת בפועל לצו או למועד האחרון להגשת תביעות החוב. רביעית , לגישת המבקשת, יש מקום להטיל חובה על הנאמן לפנות בצורה אקטיבית לנושה בעל חוב גדול, כדוגמתה, תוך הדגשת משמעות אי הגשת הוכחת החוב ומתן ארכה בנסיבות המתאימות.

דיון והכרעה

2.

היסודות הנורמטיביים להארכת מועד להגשת תביעת חוב מצויים בתקנה 21(ב) לתקנות החברות (בקשה לפשרה או להסדר), התשס"ב-2002. תקנה זו קובעת כי בית המשפט רשאי, מטעמים מיוחדים, להאריך את המועד להגשת תביעות אם שוכנע או הנושה לא היה יכול להגיש את תביעתו במועד שנקבע. דין דומה נקבע לעניין פשיטת רגל בסעיף 71(ב) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: הפקודה ), אשר חל גם במקרה של פירוק חברות, מכוח סעיף 353 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983. על פי הפקודה, גם הנאמן רשאי להאריך את התקופה של הגשת תביעות החוב, אם שוכנע, מטעמים מיוחדים שירשמו, כי הנושה לא היה יכול להגישה במועד.

ברע"א 9802/08 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה עיריית ירושלים נ' א.ר מלונות רותם (1994) בע"מ (בפירוק) (21.8.2012) (להלן: עניין רותם ) התוו אמות המידה המנחות לבקשה מהסוג בו עסקינן. הוטעם כי מקום בו נושה ידע בפועל על אודות מתן צו הפירוק – מוטל עליו נטל כבד להוכיח כי הוא לא יכל להגיש את תביעת החוב במועד, וכי על כן מתקיים לגביו טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד. לעומת זאת, כאשר נושה לא ידע בפועל על הצו, ובפרט כאשר מדובר בנושה ששמו צוין בדוח שהוגש על מצב העסקים – הנטל המוטל עליו לסתירת חזקת הידיעה בנוגע לצו אינו כבד במיוחד. זאת בכפוף לשיקולים של יעילות ההליך ומידת האיחור בהגשת החוב. בעניין רותם נקבע אפוא כי יש לבכר את הגישה המקלה כאשר עסקינן בהארכת מועד להגשת תביעת חוב ( שם , בפס' 18).

3.

בענייננו, שמה של המבקשת אכן צוין בדוח שהוגש על מצב עסקים. מן העבר אחר, ישנן ראיות לכך שהיא הייתה מודעת לצו. ראשית, פרסום הצו בעיתונים היומיים וברשומות מקים חזקה, בהתאם לחוק, של ידיעה קונסטרוקטיבית ( שם , בפס' 17; רע"א 8855/14 דבריקו נ' עו"ד שלמה הנדל הנאמן לנכסי החייב שלמה אפללו , פס' 5-6 (29.03.2015)). שנית, ישנן ראיות המבססות ידיעה בפועל של המבקשת. ביניהן ניתן למנות את העובדה שבינה לבין החברות היו קשרים עסקיים ענפים, לרבות בתקופה הרלוונטית (ראו למשל את סעיף 5 להחלטת ערכאה קמא); שהמבקשת נמנתה עם נושי החברה שפורטו בבקשה להקפאת הליכים, ואף צורפה כצד להליך והוזכרה בשמה בדוח מספר 2 שהוגש על ידי הנאמנים; ושכתובת האימייל של הנאמנים נשלחה למשרדיה, ועובדת שלה אף אישרה כי היא הועברה לגורמים הרלוונטיים. אומנם המבקשת גרסה כי האימייל לא הועבר כאמור, אך לא הובא תצהיר לתמיכה בדבר; וממילא, ספק אם זה מתפקידו של הנאמן לוודא פעם נוספת, לאחר ששלח אימייל לנושה, כי הדבר אכן נעשה. ודוקו, ככל שהליך הסדר החוב נמצא בשלב מתקדם יותר, כל גדל הנטל של הנושה להוכיח את חוסר ידיעתו (עניין רותם , פס' 18).

אף אם נניח כי המבקשת לא ידעה על הצו – הטעם המרכזי לדחיית בקשת רשות הערעור הוא השלב המתקדם בו נמצא הליך הסדר החוב. בקשת רשות ערעור כשמה כן היא. ניתן לשקול אף שיקולים מעשיים מנקודת מבט של צד מסוים. בעניינו, הגשת תביעת החוב ובקשת הדחיה נעשתה לאחר גיבוש ההצעה להסדר הנושים. הנאמנים עמלו חודשים רבים על גיבוש ההסדר במטרה לשקם את החברות. במסגרת זו נבדקו והוכרעו למעלה מ-80 תביעות בסכום של מעל ל-13 מיליון ₪. מגבלת הזמן החלה על הגשת הוכחות החוב הינה מהותית. חשיבותה נעוצה בזכותם של הנושים לדעת, תוך פרק זמן סביר, מהי מצבת הנשייה והנכסים העומדים לרשות החברות, בין היתר על מנת לגבש את עמדתם ביחס להמשך ההליכים. נוכח השלב המתקדם בו נמצא ההסדר במקרה דנן, הסתמכות הנושים על היכולת לחזות את שיעור הדיבידנד הצפוי לכל קבוצה, אשר נסמך על היחס בין מצבת הנשייה של החברה לבין הסכום המוצע במסגרת ההסדר, היא משמעותית מאוד.

לצד האמור, יש לתת את הדעת לשני נתונים נוספים: הזמן הרב שלקח למבקשת להגיש את תביעתה לאחר המועד האחרון להגשת תביעות החוב; וגובה החוב, שיש בו להשפיע בצורה משמעותית על סכום הדיבידנד שיחולק ליתר הנושים. נקבע בעבר כי ככל שתביעת החוב גדולה יותר ביחס למצבת הנכסים – כך בית המשפט יטה שלא לאשר הגשה מאוחרת שלה. סוגיות אלו מטות את הכף אף הן לדחיית הבקשה להגשת הוכחת החוב באיחור. שלוש הנקודות לעיל – השלב בו הסדר הנושים מצוי, פער הזמנים וגובה החוב – מצדיקות גם את האבחנה משני המקרים האחרים עליהם הצביעה המבקשת, ומהם היא ביקשה ללמוד לענייננו. בנוגע לבנק אוצר החייל אף מדובר בנושה מובטח, טעם נוסף המצדיק אבחנה זו.

סוף דבר, עולה כי הכרה בתביעת החוב של המבקשת עשויה להוביל לפגיעה ביעילות ובהתקדמות הליך הקפאת ההליכים, ואף עשויה לפגוע בהסדר הנושים. הדבר עשוי לפגוע בצורה משמעותית בהסתמכות הנושים האחרים, אשר הגישו את תביעותיהם במועד והסתמכו על הנתונים באותו הזמן. בכך יש להצדיק את דחיית בקשת המבקשת להגשת הוכחת החוב מטעמה באיחור.

4.

בקשת רשות הערעור נדחית. בנסיבות העניין, המבקשת תישא בהוצאות משיבים 3-4 בסך 3,500 ש"ח.