פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
רע"א
10190/03
בפני:
כבוד השופט א' ריבלין
המבקשת:
פסגת חדרה בע"מ
נ ג ד
המשיבה:
א.ב. אלול בע"מ
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט
המחוזי בחיפה מיום 16.10.2003 בבש"א 4357/03 בתיק א' 198/01 שניתנה על ידי
כבוד השופט עודד גרשון
בשם המבקשת: עו"ד
ד"ר י' וינרוט
בשם המשיבה: עו"ד מ'
קליין
החלטה
זוהי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט ע' גרשון) לפיה נדחתה בקשת המבקשת לביטולו של עיקול זמני.
המשיבה היא חברה קבלנית לביצוע עבודות בנייה. היא נשכרה, בעקבות מכרז, על ידי המבקשת, לבניית מבנה בעיר חדרה. המשיבה הגישה לבית המשפט המחוזי תביעה כנגד המבקשת, בטענה שזו לא שילמה לה את מלוא התמורה החוזית המגיעה לה בגין עבודות שונות שביצעה. לפי כתב התביעה, חבה המבקשת למשיבה סכום של 7,473,969 ש"ח. לבקשת המשיבה, הטיל רשם בית המשפט המחוזי עיקול זמני על נכסי המבקשת עד לסך של 3,000,000 ש"ח. ערעורה של המבקשת על החלטה זו נדחה. באותו מועד בו נדחה הערעור, הסכימו הצדדים על מינוי מומחה מוסכם לבדיקת טענותיהם. בעקבות הגשת חוות דעת מטעם אותו המומחה, ביקשה המבקשת, אשר לשיטתה חוות הדעת דוחה את טענותיה העובדתיות של המשיבה, את ביטול העיקול הזמני. בית המשפט קמא דחה את הבקשה.
בית המשפט המחוזי לא נאות לקבל את פרשנותה של המבקשת לחוות הדעת שהגיש המומחה המוסכם. זאת ועוד, בית המשפט סבר כי חוות דעת זו אינה אלא ראיה אחת מכלל הראיות אשר הוגשו לבית המשפט, ושעל כן בכל מקרה, אין בכוחה לשלול את טענות המשיבה הנשענות על מסמכים אחרים, אשר ייתכן כי המומחה התעלם מהם. כנגד החלטה זו מכוונת הבקשה שבפניי.
המבקשת טוענת כי לאור חוות דעת המומחה, חישוב אריתמטי נכון יביא לתוצאה לפיה תביעת המשיבה נעדרת יסוד. משכך, לשיטת המבקשת, אין כיום כל בסיס בנמצא להצדקת המשך תוקפו של העיקול הזמני.
בתשובתה, מסבירה המשיבה כי דווקא חישוב החוב על סמך חוות הדעת של המומחה, מחייב את דחיית הבקשה. זאת, אף שמדובר, לשיטתה של המשיבה, בחוות דעת חלקית בלבד אשר אינה מתייחסת למלוא טענותיה.
לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה שהוגשה עליה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להדחות. לערכאה הדיונית מסור שיקול דעת רחב בדונה בבקשות למתן צו עיקול זמני, או לביטולו. דברים אלה אמורים ביתר שאת, ככל שהמדובר בטענות הנגועות לתשתית העובדתית אשר הונחה כבסיס לבקשה למתן צו עיקול זמני. בעניין שבפנינו, בחן בית המשפט קמא את חומר הראיות, והגיע לכלל מסקנה, כי בשלב זה של הדיון, הוצגו ראיות לכאורה המצדיקות מתן צו זמני. המבקשת מעלה שורה של טענות כנגד הכרעות עובדתיות אלה של בית המשפט קמא. לא מצאתי לנכון לחרוג במקרה זה ממנהגו של בית משפט זה, בדונו בבקשות רשות ערעור, שלא להתערב בהחלטות בית המשפט קמא בעניינים כגון דא.
מובן כי אין בהחלטתי זו כדי לומר דבר לעניין סיכויי תביעת המשיבה, או לעניין המשקל שיש לייחס, אם בכלל, לראייה זו או אחרת שהוצגה על ידי מי מהצדדים.
הבקשה נדחית. המבקשת תישא בהוצאות המשיבה בסך 10,000 ש"ח.
ניתנה היום, י"ח באדר תשס"ד
(11.3.2004).
ש
ו פ ט