רע"א 10212/06 עבדו סלימאן נ. בנק ערבי ישראל

זוהי בקשת רשות לערער על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה בבר"ע 863/06 (כב' השופט י' עמית) מיום 9.11.06, במסגרתה נדחתה בקשתו של המבקש לערער כנגד פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת למלשטריך- לטר), לפיו נדחה ערעורו על החלטת הרשמת, החלטה שדחתה בקשה לעיון חוזר בפסק דין שהורה על מחיקת תיק הוצאה לפועל שנפתח

על ידי המשיב כנגד המבקש.

1.

המשיב פתח תיק הוצאה לפועל, שמספרו 02-10944-04-0, נגד המבקש בטענה כי שטר, עליו היה חתום המבקש, חולל וסורב באי פרעון. כתוצאה מהליכי ההוצאה לפועל שננקטו הצליח המשיב לגבות 1000 ₪ מהמבקש. לאורך הדרך כולה טען המבקש, כי מטעמים שונים הנוגעים לשטר וחילולו אין כלל מקום להליכים נגדו. כעבור תקופה ובעקבות חוסר מעש מצידו של המשיב, ניתן פסק דין בידי רשמת בית משפט השלום בחיפה, ג' ספרא ברנע, המורה על סגירת התיק וביטול כל ההליכים, מבלי שניתן צו להוצאות. המבקש פנה וחזר ופנה אל כב' הרשמת בבקשה לעיון חוזר בפסק הדין, בטענה כי סגירת התיק גורמת לו לעוול שכן היא מונעת את השבת 1000 השקלים ששילם שלא כדין, לטענתו. הרשמת דחתה וחזרה ודחתה את בקשותיו בקובעה כי אין בסיס לעיון חוזר בפסק הדין שכן לא נמצאו ממצאים פוזיטיביים בתיק.

2.

על דחיית בקשתו הגיש המבקש ערעור לבית משפט השלום בחיפה. המבקש הלין על כך כי לא הושב לו כספו שנגבה ממנו על ידי המשיב וכי לא נפסקו לזכותו הוצאות. בית משפט השלום דחה את הערעור בהסתמכו על נימוק פרוצידוראלי שעניינו סוגיית הערכאה המתאימה להגשת הערעור וזמני ההגשה. בית משפט השלום הרחיב ודן אף בהיבט המהותי, אשר גם לאורו הגיע למסקנה כי בדין היתה החלטת הרשמת שדחתה את בקשות המבקש. זאת מאחר שהמבקש היה הנתבע, ולא התובע, בתיק, ומשלא הגיש תביעה שכנגד הרי שממילא לא היה זכאי במסגרת ההליך שנמחק לקבל את הכסף ששולם על ידו למשיב. בית המשפט הוסיף וקבע בנוגע להוצאות, כי אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בעניינים כגון דא, במיוחד במקרים בהם ההחלטה אינה קיצונית ו/או בלתי סבירה כבנדון דנן.

3.

על החלטת בית משפט השלום הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה. בית המשפט המחוזי קבע כי בכל הנוגע לפן הפרוצדורלי טעה בית המשפט קמא בהחלטתו. יחד עם זאת הוא דחה את

בקשתו של המבקש לאור ההיבט המהותי שנידון בבית משפט השלום ומטעמיו.

4.

המבקש לא אמר נואש והגיש את בקשת רשות הערעור המונחת לפניי. בבקשתו מעלה המבקש מספר טיעונים אשר אינם מוסיפים ולו במעט על הטיעונים שהעלה בערכאות הקודמות. ראשית, הוא מעלה טענות שונות בנוגע לשטר וחילולו, משכך הוא סובר כי 1000 השקלים שנלקחו ממנו על ידי המשיב- שלא בדין נלקחו. שנית, הוא טוען כי מחיקת תיק ההוצאה לפועל מבלי לדון בטענותיו היתה בבחינת מניעת יומו בבית המשפט, ומשכך גרמה לו לעיוות דין חמור.

5.

דין הבקשה להידחות. עיון בטענות המבקש ובקביעת הערכאות הקודמות מלמד כי הסוגיה נשוא הדיון לא מעלה שאלה ציבורית או משפטית בעלת חשיבות נעלה החורגת מעניינם של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)).

בנוגע לטיעונים שהעלה המשיב בבקשתו, לא נראה כי יש בהם לתת לו מזור. הטיעונים בנוגע לשטר וחילולו הם עובדתיים במהותם ופשיטא הוא כי ערכאת הערעור לא מתערבת בעניינים מעין אלו, קל וחומר לאחר שהסוגיה נדונה כבר בשלוש ערכאות כבמקרה דנן. (ע"מ 6633/05

חסיד נ' חסיד , תק-על 2005(4) 1505 (2005)). הטענה בנוגע לעיוות הדין נדחית אף היא, לאור קביעותיהם המוצדקות של בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי. נראה כי ההליך

בו חפץ המבקש אינו ההליך המתאים והנכון להשגת מטרתו, השבת 1000 השקלים, ומשכך אל לו להלין על דחיית בקשתו.

הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.