רע"א 10230/17 אברהם ישעיהו תפילינסקי נ. מאיר רוזנבלט

1.

בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטים א' דראל, ע' זינגר ו- ח' מאק-קלמנוביץ' ) מיום 26.11.2017 בע"א 8808-07-17, בגדרו נדחה ערעור המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בבית שמש (השופטת ד' פיינשטיין – סג"נ) מיום 25.5.2017 בת"א 5487-10-14.

2.

המשיב הגיש תביעה בסדר דין מקוצר כנגד המבקש, במסגרתה נטען כי המבקש ושותפו העסקי מר יעקב וייספיש (להלן: וייספיש ) לוו מהמשיב סך של 1,600,000 ₪ בשלוש הלוואות במועדים שונים. השניים החזירו יחדיו מחצית מההלוואה, וכך נותרה יתרת חוב בסך של 800,000 ₪. בהמשך פטר המשיב את וייספיש מחלקו בחוב תמורת העברת זכויות במגרש השווה כ-400,000 ₪, אך ניסיון להגיע להסדר דומה עם המבקש לא צלח. המבקש הגיש בקשת רשות להתגונן, בה טען כי במסגרת הסכמות שהגיעו אליהן הצדדים הסכים המשיב למחול לו ולוייספיש על מחצית מהחוב שנותר בשעתו. לפיכך, טען המבקש כי העברת הזכויות במגרש מהווה פירעון מלא של ההלוואה על ידו. בקשה זו התקבלה ביום 30.1.2015 וניתנה למבקש רשות להתגונן.

3.

בפסק דין מיום 25.5.2017 קיבל בית משפט השלום את התביעה, בהסתמך בעיקר על עדותו של עורך הדין שלום פדידה שייצג את המשיב בשעתו (להלן: עוה"ד פדידה ), אשר "סתרה באופן מלא ומקיף" את עדות המבקש שנמצאה לא מהימנה. נקבע כי המבקש לא הוכיח שהמשיב אכן ויתר על מחצית החוב המקורי, וכי מהתנהלותו של המבקש עולה כי היה מודע כל אותה העת לכך שנדרש לשלם את חלקו היחסי. כן נקבע, כי בניגוד לטענת המבקש בסיכומיו, עוה"ד פדידה לא ישב כמגשר בין הצדדים אלא כבא כוחו של המשיב, והדבר הובהר למבקש "במפורש". לפיכך, הורה בית משפט השלום ל מבקש לשלם את יתרת ההלוואה בסך של 400,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית וכן את הוצאות המשיב.

4.

על פסק דינו של בית משפט השלום הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי. לאחר שמיעת טענות הצדדים, דחה בית המשפט את הערעור לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, לאחר שנמצא כי אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק דינו של בית משפט השלום, כי הממצאים תומכים במסקנה המשפטית, ואין בפסק הדין טעות שבחוק.

בבחינת למעלה מן הצורך, ציין בית המשפט המחוזי כי אין ללמוד משימושו של עוה"ד פדידה במילה "גישור" בעדותו על היותו מגשר, על כל הכרוך בכך, מה גם שהמבקש לא התנגד לעדותו בעת שהוגש תצהירו ואף בעת חקירתו הנגדית בבית משפט השלום. אף טענתו של המבקש בדבר הפטר הינה משוללת יסוד, כך נקבע, נוכח ההסכמות בין הצדדים כפי שנקבעו כממצא עובדתי על ידי בית משפט השלום.

5.

המבקש לא השלים עם פסק דינו של בית משפט המחוזי והגיש את הבקשה לרשות ערעור שלפני. לטענת המבקש, מכיוון שהוא ווייספיש חתומים יחד על הסכם ההלוואה, הרי ש"אם הופטר האחד, כך גם השני", וזאת בהסתמך על סעיף 55 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973. בנוסף, חוזר המבקש וטוען כי עדותו של עוה"ד פדידה אינה קבילה מכיוון שנעשה בה שימוש במידע שנמסר לו במסגרת משא ומתן ביושבו כמגשר בין הצדדים.

6.

דין הבקשה להידחות.

7.

כידוע, רשות ערעור ב" גלגול שלישי " תינתן במשורה ורק אם הבקשה מעלה שאלות עקרוניות כלליות החורגות מעניינם הפרטני של הצדדים או במקרים בהם נדרשת התערבות בית משפט זה לשם מניעת עיוות דין חמור (ר"ע 103/82

חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). אין זה המקרה שלפנינו. טענותיו של המבקש אינן מעוררות שאלה עקרונית כלשהי אלא נוגעות לעניינו הפרטי בלבד ולנסיבותיו הקונקרטיות. טענות אלו נדחו על ידי הערכאה הדיונית בפסק דין מנומק, שלא הצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור, וודאי שאינו מצדיק את התערבותו של בית משפט זה ב"גלגול שלישי".

אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. משלא התבקשה תשובת המשיב, לא אעשה צו להוצאות.