רע"א 10231/04 יוסף טרוים נ. ארקדי גאידמק

1.בפני בקשה ליתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטת ש' דותן) מיום 25.10.04, בו הורה בית המשפט המחוזי על מחיקת סעיף 43, הפיסקה השניה לסעיף 47 וסעיף 50 לתצהירו של מר ז'אלול חיידרוב (להלן: חיידרוב ), אשר הוגש במסגרת הליך המתנהל בין המבקש למשיב. כן הורה בית המשפט המחוזי על קבלת הערעור ביחס לסעיף 5 לתצהירו של מר טיגרן חורשדוב (להלן:

חורשדוב ), אך קבע כי על המבקש להוציא את הנספח לתצהיר ולמחוק את השורה בסעיף 5 לתצהיר המאזכרת אותו. פסק דינו של בית המשפט המחוזי ניתן בערעור שהגיש המבקש על החלטות רשם בית המשפט המחוזי (ד"ר עדי אזר ז"ל) מיום 9.5.04 ומיום 10.5.04.

2.המבקש הגיש תביעה על סכום של 98,000,000 ש"ח נגד המשיב אשר הפר, לטענת המבקש, הסכם שנכרת ביניהם להעברת השליטה בתשלובת כימית בקזחסטאן. במסגרת הליכים מוקדמים בתיק הגיעו הצדדים להסדר דיוני לפיו חזר בו המבקש מטענות שהעלה בכתב התביעה ואשר ייחסו למשיב פעילות עבריינית, אופי עברייני או קשר עם עבריינים.

לאחר שהוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם המבקש, הגיש המשיב "בקשה למחיקה של תצהירי עדות ראשית, חוו"ד ונספחים להם שהוגשו מטעם המשיב", בה טען, בין היתר, כי סעיפים בתצהירים ובנספחים להם חורגים מגדר ההסדר הדיוני היות שהם מייחסים למשיב, או למי מטעמו, מתן שוחד לגורמי ממשל בקזחסטן.

רשם בית המשפט המחוזי, בשתי החלטות מפורטות ומנומקות, הורה כי לא תוזכר בהליך "פעילות עבריינית כלשהי" מצד המשיב או מי מטעמו וזאת נוכח ההסכמה הדיונית בין הצדדים. הרשם דחה את טענת המבקש לפיה כוונת הצדדים בהסדר הדיוני היתה כי לא תוזכר כל טענה בדבר קשר כלשהו בין המשיב לבין ארגוני פשיעה, בעוד טענות המבקש נוגעות לשוחד ששילם, לטענתו, המשיב בקשר לעסקה נשוא ההליך, ועל כן הן רלוונטיות לבירור המשפט. לפיכך, הורה על מחיקת הסעיפים והוצאת המסמכים בהם יוחס ביצוע עבירות למשיב. יחד עם זאת, הורה על הותרת נספח ז' לתצהירו של חורשדוב (להלן – נספח ז' ) שמתוכנו עולה לכאורה הודאה בתשלום שהתחייב המשיב לשלם למבקש. ביחס למסמך זה נקבע, כי בשלב קדם המשפט לא ניתן להכריע אם קביל הוא אם לאו, שכן עולה ממנו "רמז עקיף לשוחד", כלשון בית המשפט. נקבע, כי שאלת קבילותו של מסמך זה תוכרע בתום שמיעת הראיות.

3.המבקש ערער לבית המשפט המחוזי על החלטת הרשם. כפי שצויין, להכרעת בית המשפט שלערעור עמדו סעיפים 43, 47, 50 לתצהירו של חיידרוב וסעיף 5 לתצהיר חורשדוב. בית המשפט המחוזי אישר את החלטת הרשם למחוק את סעיפים 43, 50, והפיסקה השניה לסעיף 47 לתצהירו של חיידרוב. כן קבע כי סעיף 5 לתצהירו של חורשדוב אינו מייחס למשיב מעורבות בפלילים. לא כן הנספח לתצהיר זה, אותו יש להוציא ואזכורו בתצהיר יימחק.

4.המבקש טוען, כי בית המשפט המחוזי לא דן בערעורו על מחיקת סעיף 106 לתצהירו; כי שגה בקבעו כי הפיסקה השניה לסעיף 47 לתצהירו של חיידרוב מנוגדת להסדר הדיוני היות שפיסקה זו לקוחה מתוך נספח ז' האמור; וכי בית המשפט המחוזי הורה על הוצאת הנספח אליו מפנה סעיף 5 לתצהירו של חורשדוב, כאשר תוכנו זהה למעשה לתוכנו של אותו נספח ז'. המבקש טוען, כי החלטת בית המשפט המחוזי בעניין זה ניתנה מתוך טעות ובחוסר סמכות, היות שמדובר באותו נספח לגביו החליט הרשם המנוח כי מפאת חשיבותו לא יוצא מראיות המבקש והיות שלא הוגש ערעור בעניין הנספח אליו מפנה סעיף 5 לתצהיר. את ההסדר הדיוני, טוען המבקש, יש לפרש כך שהוסכם לא לטעון לכל קשר של המשיב עם ארגוני פשיעה, אך אין בהסדר כדי למנוע מבעדו להעלות טענות מהותיות, לרבות טענות בדבר דרך העסקים המקובלת, לטענתו, בקזחסטן, אשר במסגרתה ניתן שוחד כעניין שבשגרה לגורמי ממשל. יתרה מזאת, הוא טוען, אין לראות במתן שוחד בקזחסטן פעילות עבריינית כמשמעה במדינה מתוקנת.

המבקש טוען כי קיימת חשיבות רבה להתערבות בית משפט זה בהחלטת בית המשפט קמא על מנת למנוע פגיעה מהותית ביכולתו של בעל דין להביא ראיותיו ולהוכיח תביעתו.

5.דין הבקשה להידחות.

הלכה מושרשת היא עימנו כי הזכות "לערעור שני" ניתנת אך באותם עניינים שחשיבותם המשפטית חורגת מעניינם המצומצם של הצדדים למחלוקת (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123). המקרה שבפני אינו נכנס בגדר עניינים אלה, ולו בדוחק, ודי בטעם זה לבדו כדי לדחות הבקשה.

אוסיף, כי בחנתי הטענות גם לגופו של עניין, ולא מצאתי להתערב בהחלטת הערכאות הקודמות. טענותיו של המבקש מתנקזות כולן אל אגן אחד – שאלת פרשנותו של ההסכם הדיוני בין הצדדים. בהתאם להסדר הדיוני הוגשה ביום 9.11.03 לבית המשפט המחוזי "בקשה בהסכמה לתיקון כתב התביעה ושאר כתבי בית הדין מטעם התובע", שסעיף 1 לה קובע כהאי לישנא:

"התובע, מר יוסף טרוים, חוזר בו מכל הטענות שהעלה בכתב התביעה בתיק דנא – ובבקשות הביניים השונות שהגיש – אשר ייחסו לנתבע, מר ארקדי גאידמק, או למי מטעמו, פעילות עבריינית כלשהי, אופי עברייני, או קשר עם גורמים עבריינים, ומתנצל על העלאתן".

לעניין זה מקובלת עלי קביעת הרשם המנוח כי אין ליתן לדברים אלה פרשנות שונה מהפרשנות הברורה והמובנת של ההסכם. הן המבקש והן המשיב היו מיוצגים על ידי עורכי דין והדעת נותנת כי לו היתה כוונתם להסכים אך על הימנעות מאזכור קשרים לכאורה בין המשיב לבין ארגוני פשיעה, היה ניתן לדבר ביטוי מפורש וברור בכתובים. ההסכמה הדיונית עניינה בהימנעות מכל טענה בדבר קשר בין המשיב, או מי מטעמו, ל"פעילות עבריינית כלשהי" ומשכך, טענה בדבר מתן שוחד על-ידי המשיב או מי מטעמו לגורמי ממשל קזחסטניים מנוגדת להסכמה הדיונית. ברי גם, כי הטענה לפיה אין לראות מתן שוחד בקזחסטן באותה חומרה בה אנו רואים עבירה זו במדינה מתוקנת, אלא כדרך התנהלות עסקית מקובלת, אין לה על מה שתסמוך. גם אם מקובל הדבר אי-שם, אין הדבר "מטהר" את מתן השלמונים ובוודאי שאין הוא מוליך לידי כך שלא יראו במתן השוחד פעילות עבריינית.

6.אשר לטענת חוסר הסמכות שנפלה בהחלטת בית המשפט המחוזי, גם טענה זו אין לה על מה שתסמוך. המבקש ערער על החלטת הרשם המנוח, בין היתר ביחס לסעיף 5 לתצהירו של חורשדוב. סעיף זה מפנה למסמך חתום על-ידי אחד, אחמטוב, שצורף כנספח לתצהיר. בהתאם לתקנה 462 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984, בית המשפט המחוזי רשאי היה, כבית משפט שלערעור, לתת כל החלטה שצריך היה לתיתה בעניין זה, והחלטה לעניין הנספח לתצהיר בכלל זאת, בהיותו כלול בסעיף שעמד במוקד הערעור. אכן, מקום שמוגש ערעור לבית המשפט, "נפתחת לכל אורכה ורוחבה אותה חזית שהיתה קיימת בדרגה הראשונה, ובגבולותיה מוסמך בית המשפט לפסוק לטובת בעל דין שלא ערער ונגד בעל דין שנגדו לא ערערו" (י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (בעריכת ש' לוין, מהדורה שביעית, 1995) עמ' 814).

7.החלטת בית המשפט המחוזי אמנם אינה מתייחסת לסעיף 106 לתצהיר המבקש לגביו טוען המבקש כי הגיש ערעור (הודעת הערעור שהוגשה לבית המשפט המחוזי, יש לציין, לא צורפה להחלטה). יחד עם זאת, עניין זה כשהוא לעצמו אינו מצדיק מתן רשות לערער, באשר גם אם נפלה שגגה מלפני בית המשפט המחוזי בעניין זה, אין היא מצדיקה מתן רשות לערער (ראו: המ' 648/78 אלקינד נ' פוזניאק (לא פורסם)). ונאמר כבר:

"ידן של ערכאות השיפוט קצרה מלהושיט סעד לכל מבקש הדורש בירור עניינו בשלוש ערכאות או יותר, ועשיית הצדק אף איננה מחייבת בירור כה מקיף של כל עניין" (ר"ע 103/82, שם , בעמ' 125).

הבקשה נדחית איפוא.