החלטה3 עמודיםנכלל בחיפוש

רע"א 1024/04 פלד ב.י.נ.ו חברה קבלנית בע"מ נ. בנק מזרחי המאוחד בע"מ

ניתן ביום

בקצרה

בנקאות · סעד זמני בערעור על צו מניעה נגד הליכי גביית חובבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבקשה לסעד זמני בערעור

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור על החלטה שדחתה סעד זמני בערעור נגד הבנק, שביקש לעכב גביית חוב ומימוש משכון. נקבע כי הטענות כבר נבחנו בשתי ערכאות ואין עילה להתערב. טענות הנזק לא נתמכו בביסוס עובדתי ולא הוכח נזק בלתי הפיך.

העובדות

המבקשים תבעו את הבנק בטענות לפעולות חריגות בחשבונותיהם ולחוסר תום לב, וביקשו צו מניעה זמני נגד עיקולים, מימוש משכון והליכי הוצאה לפועל בשל יתרת החוב. בקשתם לסעד זמני נדחתה בבית משפט השלום, והבקשה לסעד זמני בערעור נדחתה בבית המשפט המחוזי. המבקשים אינם מכחישים את קיומו של החוב אלא חולקים על גובהו.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש להעניק סעד זמני בערעור המונע מהבנק נקיטת הליכי גביית חוב ומימוש משכון עד להכרעה בערעור?
  2. 2.האם הוכח נזק בלתי הפיך ונטיית מאזן הנוחות לטובת המבקשים?

הלכות

  1. 1

    לא נמצאה עילה להתערב בשיקול דעתן של הערכאות הדיוניות בבקשה לסעד זמני כאשר הטענות כבר נדונו לעומק בשתי ערכאות

    ״עניינם של המבקשים נדון בפני שתי ערכאות אשר בחנו את טענותיהם לעומקן ואיני מוצא כל עילה להתערב בשיקול דעתן״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • סעד זמני
  • ערעור
  • צו מניעה זמני
  • יתרת חובה
  • מאזן הנוחות
  • נזק בלתי הפיך
  • מימוש משכון
  • הוצאה לפועל
  • שיהוי
  • בקשת רשות ערעור

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

בירושלים

רע"א

1024/04

בפני:

כבוד השופט א' ריבלין

המבקשים:

1. פלד

ב.י.נ.ו חברה קבלנית בע"מ

2. אורה פלד

3. אמיתי פלד

4. יוסף פלד

נ ג ד

המשיב:

בנק מזרחי המאוחד בע"מ

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט

המחוזי בתל-אביב מיום 4.1.2004 בבש"א 21232/03, ע"א 2829/03 שניתנה על

ידי כבוד סגן הנשיא השופט י' גרוס

בשם המבקשים: עו"ד ניסן

שריפי

בשם המשיב: עו"ד ברכה

פודורובסקי

החלטה

זוהי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי (כבוד סגן הנשיא י' גרוס) במסגרתה נדחתה בקשת המבקשים למתן סעד זמני בערעור.

המבקשים הגישו תביעה כנגד המשיב לבית משפט השלום במסגרתה טענו כי הבנק נקט פעולות חריגות בחשבונותיהם, נהג כלפיהם בחוסר תום לב ואף נקט פעולות שעולות כדי זיוף ומרמה. הסעד שביקשו המבקשים בתביעתם היה ביטול יתרת החובה בחשבונותיהם ולחלופין העמדתה על סכום של 150,000 ש"ח, הוא סך קרן ההלוואה שלקחו המבקשים מהמשיב. במסגרת תביעה זו, הגישו המבקשים גם בקשה למתן צו מניעה זמני כנגד כל פעולה שעשוי המשיב לנקוט נגדם בשל יתרת חובם, ובכלל זאת צווי עיקול, מימוש משכון והליכי הוצאה לפועל. בקשתם לסעד זמני נדחתה על ידי בית משפט השלום בנתניה (כבוד השופטת ג' ציגלר) בהחלטה יסודית ומנומקת. בית משפט השלום קבע כי המבקשים לא הביאו ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה, ומשכך לא עמדו בדרישות תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 לקבלת סעד זמני. כן קבע בית משפט השלום, כי המבקשים אף לא הוכיחו כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם. על החלטה זו הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי העניק למבקשים רשות ערעור בשל "השאלות כבדות המשקל המועלות על ידי באי כוח הצדדים", והעביר את ערעורם לדיון בפני הרכב שלושה. עד כה טרם ניתנה החלטה בערעור. במסגרת ערעורם הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי בקשה למתן סעד זמני בערעור ובקשתם נדחתה. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שבפני, ובמסגרתה נתבקש גם בית משפט זה להעניק למבקשים סעד זמני בערעור.

טענתם העיקרית של המבקשים בבקשת רשות הערעור שהגישו ובבקשתם לסעד זמני, הינה כי שגה בית המשפט קמא משלא קבע כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם. לטענתם, עצם ניהול הליכי כינוס נכסים וגביית חוב נגדם פוגע בשמם הטוב ובמוניטין שלהם. המבקשים מעריכים את הנזק שייגרם להם מאובדן רוכשים פוטנציאליים לנכסים ולמשרדים שבבעלותם בסכום של לפחות מיליון ש"ח. כמו כן, טוענים המבקשים כי ייגרמו להם נזקים נוספים כתוצאה מכך שאינם יכולים לקבל אשראי נוסף בשל חובם למשיב, ושאינם יכולים לממש את הנכסים שמושכנו לטובת המשיב. המשיב טוען כי דין הבקשה לסעד זמני בערעור, ודין בקשת רשות הערעור להידחות, מן הטעם שמדובר בבקשה שלישית באותו עניין עצמו, כאשר הבקשות הקודמות נדחו על ידי הערכאות דלמטה. כן טוען המשיב כי יש לתת משקל לעובדה שבבקשה לסעד זמני שהוגשה לבית המשפט המחוזי נפל פגם של שיהוי, הואיל והמבקשים המתינו כעשרה חודשים ממתן ההחלטה בבית משפט השלום ועד אשר הגישו בקשתם לסעד זמני בערעור. המשיב מציין כי לכל טענותיהם של המבקשים בדבר נזקים אין ביסוס עובדתי וכי ממילא לא הוכח נזק בלתי הפיך. כן מוסיף המשיב כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו לאור החוב ההולך ותופח של המבקשים.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, בבקשה למתן סעד זמני בערעור ובתגובת המשיב לבקשה למתן סעד זמני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות. אומנם, אין המדובר בערעור שני, כפי שטוען המשיב אלא בערעור ראשון על החלטת ביניים של בית המשפט המחוזי, אך עם זאת, צודק המשיב בטענתו כי המדובר באותן טענות שהועלו כבר בפני הערכאות דלמטה. כך איפוא, עניינם של המבקשים נדון בפני שתי ערכאות אשר בחנו את טענותיהם לעומקן ואיני מוצא כל עילה להתערב בשיקול דעתן. למעלה מן הנדרש, יצוין כי עיון בבקשת רשות הערעור מלמד כי המבקשים אינם מכחישים את קיומו של חוב כלפי המשיב, אלא חולקים על גובה החוב בלבד. טענתם ביחס לנזק שייגרם להם כתוצאה מהליכי גביית החוב בהם פתח המשיב הינה, כפי שציין המשיב, נעדרת ביסוס עובדתי של ממש, ולא שוכנעתי כי אכן ייגרם למבקשים נזק בלתי הפיך אלמלא יינתן להם סעד ביניים עד אשר יוכרע ערעורם בבית המשפט המחוזי.

הבקשה נדחית. המבקשים ישאו בשכר טרחת עורך הדין של המשיב בסך של 5,000 ש"ח.

ניתנה היום, ז' באדר תשס"ד

(29.2.2004).

ש ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (2 תיקים)

  • בשא 21232/03
  • עא 2829/03

הלכות

  1. 1לא נמצאה עילה להתערב בשיקול דעתן של הערכאות הדיוניות בבקשה לסעד זמני כאשר הטענות כבר נדונו לעומק בשתי ערכאות