רע"א 10241/01 גילארד לרנר נ. הפניקס הישראלי חברה לבטוח בע"מ

המבקשים 1 ו2- (להלן: המבקשים) הגישו תביעה כספית בבית-משפט השלום כנגד המשיבים. בגידרו של הליך זה, התבקשו הם לגלות מסמכים שונים לצד שכנגד. המבקשים גילו חלק מן המסמכים, וביחס לחלק האחר, טענו הם כי הם פטורים מגילוי, בשל היותם חסויים. בית-משפט השלום נדרש איפוא להחלטה בסוגיה זו, ובהחלטתו קבע כי על המבקשים להמציא תיאור של המסמכים ומועדיהם כנדרש, וכן לכלול כותרת המתייחסת לתוכן המסמך.

על החלטה זו, ועל החלטות אחרות, הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור לבית-המשפט המחוזי. בקשתה זו נדחתה בהחלטה מנומקת, תוך שנקבע כי בית-המשפט שלערעור אינו נוהג להתערב באופן ניהול הדיון בערכאה הדיונית. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שבפניי.

בבקשה זו טוענים המבקשים כי החלטתו של בית-משפט השלום פוגעת בזכותם שלא לגלות מסמכים חסויים. לחלופין נטען, כי מן הדין להורות לבית-משפט השלום לעיין תחילה במסמכים, טרם יחליט האם יש להתיר את גילויים.

דין בקשה זו להידחות. טענת החסיון עומדת לבעל-דין כאשר מתבקש הוא להגיש את מסמכיו לעיון הצד שכנגד, אך לא כאשר מתבקש הוא אך לגלותם. ודוקו: גילוי של מסמך איננו אלא הודעה על קיומו של המסמך, תוך ציון כללי של מהותו וטיבו של המסמך, באופן שאינו מסגיר את העובדות החסויות. משכך, ברי כי כל שנדרשים המבקשים לעשות בשלב זה הוא לתאר את מהות המסמכים תוך ציון כללי של תכנם ושל הטעם להיותם חסויים. מובן הוא כי בכך אין כדי לשלול את סמכותו של בית-המשפט גם לעיין במסמכים, ולהורות בהמשך על גילוי נרחב יותר.

הבקשה נדחית איפוא.