בש"פ 1027/99 מדינת ישראל נ. מועין עפארה

בפניי בקשה להאריך את מעצרו של המשיב, בתום תקופה של תשעה חודשים בה הוא נתון במעצר.

ביום 4.6.98 הועמד המשיב לדין בבית המשפט המחוזי בחיפה, בגין עבירות של יצוא, יבוא, מסחר והספקה של סם מסוכן, החזקה ושימוש בסם מסוכן וכן החזקת כלים להכנת סם מסוכן. מדובר בארבעה אישומים שונים, ובכמויות סם שונות בכל אישום. על-פי המתואר בשני האישומים הראשונים, רכש המשיב סם מסוג הירואין ומכרו לאחרים, באמצעות סילביה דמארג'אין (להלן: סילביה).

עם הגשת כתב האישום, הורה בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' סגן הנשיא י' יעקבי-שוילי) על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

משפטו של המשיב החל להתברר ביום 21.6.98, אולם פרשת התביעה טרם הסתיימה. נכון לעכשיו, קבוע התיק לשלושה מועדים נוספים בימים 16.3.99, 29.3.99, 22.4.99. התמשכות המשפט נבעה, בין היתר, מהצורך להמתין לסיום משפטה של סילביה על-מנת שתוכל להעיד במשפטו של המשיב, מהחלפת סניגורים ומן העומס ביומנו של בית המשפט קמא.

בבקשתה להארכת מעצר, ציינה המדינה את הסכנה הצפויה משחרורו של המשיב, בהתחשב בחומרת העבירות המיוחסות לו, סוג הסם וכמויות הסם בהן מדובר; עברו הפלילי המכביד של המשיב- לרבות עבירות סמים; וכן העובדה כי המשיב ביצע את העבירות המיוחסות לו שעה שהיה נתון במעצר בית מלא בגין תיק סמים נוסף המתנהל נגדו, ובעת שהיה תלוי נגדו מאסר על תנאי בר-הפעלה בגין עבירה על פקודת הסמים המסוכנים.

בא-כוחו של המשיב, העלה בפניי טענות בדבר העדרן של ראיות לכאורה. בעניין זה, איני רואה מקום לשנות מקביעת בית המשפט קמא, לפיה התביעה הניחה תשתית ראייתית לכאורית, כנדרש בשלב זה של ההליכים.

חומרת העבירות, סוג הסם וכמות הסם בהם מדובר, וכן עברו הפלילי המכביד של העורר, מצביעים על מסוכנותו. העובדה כי המשיב ביצע את העבירות המיוחסות לו במהלך היותו במעצר בית, ואף על פי שתלוי נגדו עונש מאסר בר-הפעלה, מדגישים כי הסכנה הנשקפת לציבור כתוצאה משחרורו של המשיב ממעצר היא רבה.

חלוף הזמן מאז נעצר העורר, מחייב אמנם בדיקה מחודשת של הסיכון הנשקף מן המשיב כנגד התמשכות מעצרו (ראו: בש"פ 7679/97 מדינת ישראל נ' נבואני, (טרם פורסם)), אך בסופו של שיקול, סבורה אני כי הכף נוטה לטובת קבלת הבקשה. אשר על כן, אני נעתרת לבקשת המדינה, ומורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים, החל מיום 4.3.99.