רע"א 10293/05 יחיאל מנחם נ. חב' תוצרת מזן ישראלית

1.המבקש הגיש תביעה נגד המשיבה בבית משפט השלום בראשון לציון בדרישה לפצותו בגין פרסום לשון הרע. המבקש, ששימש בתפקיד "נהג מוביל" אצל המשיבה שהינה חברת תוצרת מזון ישראלית, פוטר מעבודתו לאחר שנתפס בגניבה. עותקים ממכתב הפיטורין בו נכתבה סיבת הפיטורין נשלחו למספר בעלי תפקיד במשיבה, והמבקש טען כי נוסח המכתב הוא בגדר לשון הרע. בין היתר טען, כי במכתב מאוחר יותר, חזרה בה המשיבה מההאשמות נגדו. בית המשפט (כב' השופטת ד' גנות, סגנית נשיא), קבע בפסק דין מקיף ומנומק כי תוכן המכתב ומשלוחיו והעתקיו מהווה פרסום לשון הרע כנגד המבקש, ואולם המשיבה עמדה בנטל להוכיח הגנת "אמת הפרסום". עוד קבע כי מדובר בתביעת סרק שמוטב שלא היתה מוגשת. לפיכך דחה את התביעה. על פסק הדין הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.

2.בית המשפט המחוזי (כב' השופטים ה' גרסטל, ע' פוגלמן וא' ש' שילה) החליט לדחות את הערעור. בית המשפט קבע כי פסק הדין של בית משפט השלום מפורט ומנומק ועיקרו קביעות עובדתיות והערכות שבמהימנות שאין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בהן. בית המשפט לא ראה טעם לדחות את הקביעות העובדתיות שנקבעו המבוססות בחומר הראיות וקבע כי הוראות החוק הרלוונטיות יושמו כראוי. לפיכך, החליט כאמור, לדחות את הערעור.

3.על פסק הדין של בית המשפט המחוזי הגיש המבקש את בקשת רשות הערעור שבפניי. בבקשתו טוען המבקש כי נגרם לו עוול שיפוטי אדיר ולכן מבקש הוא לדון בבקשה כבערעור בזכות, שכן בניגוד לאמור בפסק הדין של בית המשפט המחוזי, בפועל לא העיד כל חוקר מטעם המשיבה בבית משפט השלום. עוד טוען הוא כי היה על בית המשפט המחוזי לדון בעיון בערעור, בייחוד לאור החלטת כב' הרשם ע' אזר ז"ל שלפיה אין לומר שהערעור חסר סיכוי. לגופו של עניין משיג המבקש על הראיות מהן הסיק בית משפט השלום כי המשיבה הוכיחה הגנת "אמת הפרסום".

4.לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה ובפסקי הדין של הערכאות הדיוניות, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. אכן, בניגוד לאמור בפסק הדין של בית המשפט המחוזי, החוקר מטעם המשיבה לא העיד בפועל בפני בית משפט השלום, ואולם בית משפט השלום קבע כי לא היה באי זימונו של החוקר כדי לשנות את קביעת הממצאים שכן אמיתות תוכן הקלטת שהקליט החוקר לא הוטלה בספק. אשר ליתר טענות המבקש, בדיקת כל הראיות הנסיבתיות שעמדו בפני בית משפט השלום, לא הותירה בו מקום לספק כי המיוחס למבקש הינו אמת ולכן עומדת למשיבה הגנה של "אמת הפרסום". הלכה היא כי לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, שהיא האמונה על שמיעת העדים, בחינת הראיות וקביעת הממצאים העובדתיים, ואשר לה היתרון שבהתרשמות בלתי אמצעית מהעדים. התערבות בממצאים אלה תיעשה רק במקרים חריגים וקיצוניים, דוגמת מקרה בו נפל בהכרעת הערכאה הדיונית פגם היורד לשרשו של עניין או שממצאיה העובדתיים אינם מבוססים על פניהם (ראה: ע"א 3601/96 בראשי נ' עזבון המנוח זלמן בראשי , פ"ד נב (2) 582, 594 ; י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995, בעריכת ד"ר ש' לוין) בעמ' 856 ). לא מצאתי כי נפל פגם בהכרעת בית משפט השלום, המבוססת על הראיות שהוכחו בפניו, ובדין לא מצא בית המשפט המחוזי כל עילה להתערב בפסק הדין. בנסיבות אלה לא מצאתי כי המבקש הצביע על שאלה משפטית בעלת חשיבות משפטית או כללית באופן המצדיק מתן רשות לערער בפני בית משפט זה (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128).

לפיכך הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה אין צו להוצאות.