רע"א 10294/06 יוסף ברילנט נ. מ.י. משרד הביטחון ק' התגמולים אגף השיקום הוע

1.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט צ' זילברטל) שדחה ערעור שהגיש המבקש על החלטת הוועדה הרפואית העליונה לדחות את ערעורו על החלטת הוועדה הרפואית שקבעה לו נכות בשיעור של 10% בשל פגיעה בקרסול ונכות בשיעור של 1% בשל כאבים כרוניים מתועדים ללא ממצאים אורבניים וללא הגבלה בתנועות.

המבקש יליד 1959, נחבל בעת שירות מילואים בשנת 2003 חבלות שונות שהעיקרית שבהן שבר בקרסול רגל ימין. המבקש הגיש תביעה להכרה בו כנכה לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום)[נוסח משולב], תשי"ט -1959 ( להלן - החוק ) והוועדה הרפואית קבעה לו דרגת נכות בשיעור של 11%, לפי הפירוט הבא: 10% עבור "אי יציבות

רצועות ניכר, פתיחה מעל 15-10", ואילו 1% עבור "כאב כרוני עו"ש מתני – מתועד ללא הגבלת תנועה. על החלטה זו ערער המבקש לוועדה הרפואית העליונה וזו דחתה את ערעורו. על החלטה זו ערער המבקש לבית המשפט המחוזי וערעורו התקבל בהסכמה, במובן זה שהעניין הוחזר אל הוועדה הרפואית העליונה לדיון בערעור בהרכב שונה. שוב דנה הוועדה הרפואית העליונה בערעורו של המבקש ולאחר שנבדק החליטה לדחות הערעור על בסיס ממצאי הבדיקה. גם על החלטה זו הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי. ערעור זה נדחה בפסק דין מפורט ומפאת שהבקשה מופנית נגד פסק דין זה, נעמוד על עיקריו.

2.

המבקש טען כי הוועדה הרפואית העליונה לא נתנה כל משקל לפגיעה התפקודית בו בהתחשב באופי עיסוקו כמדריך חבורות רחוב, טענה זו נדחתה מהטעם ששאלת ההשלכה התפקודית הספציפית של הפגיעה על הנכה המסוים אינה שאלה המסורה לוועדות הרפואיות והנכות נקבעת על פי המבחנים הקבועים בתוספת לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגות נכות), תש"ל – 1969 (להלן – התקנות ), שבהתאם להן לא ניתן להוסיף אחוזי נכות במקרה של השלכה תפקודית ספציפית הנובעת מעבודתו של הנכה. עוד הלין המבקש על כי הוועדה הרפואית העליונה לא קבעה לו אחוזי נכות הן בגין חוסר יציבות, הן בגין מגבלה תנועתית. בעניין זה אימץ בית המשפט המחוזי את עמדת הוועדה הרפואית העליונה כי אין ליתן נכות גם על חוסר יציבות המתבטא בתנועתיות יתר, וגם על הבעיה בתנועתיות הנובעת מחוסר היציבות. המבקש טען כי שגתה הוועדה הרפואית העליונה בקבעה כי מצב הגב שלו מתאים לגילו ונובע ממנו, אך גם טענה זו נדחתה מהטעם שנערכה למבקש בדיקה קלינית מקיפה, הממצאים שנמצאו מתאימים למצבו התקין של אדם בגילו של המבקש ולכן את המגבלות הקלות שנמצאו אין לייחס לנכות המוכרת. בית המשפט המחוזי דחה את הטענות בדבר אי-התייחסות הוועדה הרפואית העליונה לנתונים שונים והיעדר הנמקה מספקת, בציינו כי הוועדה ערכה למבקש בדיקה מקיפה, התייחסה בפירוט לטענותיו ומסקנותיה אינן מנוגדות לממצאים האובייקטיביים.

3.

המבקש פורש בכתב הבקשה בפירוט רב טיעונים שונים המצדיקים לטעמו מתן רשות לערער, שעיקרם: לא ניתנה הדעת על כך שנגרמה לו נכות תפקודית הגורמת לפגיעה בעבודתו וביכולתו להשתכר במקצועו. בפרט הוא מלין על כך שלדבריו הוועדה הרפואית העליונה התעלמה ממסמכים רפואיים וממוצגים שהונחו בפניה, לרבות חוות דעתו של המומחה הרפואי מטעם המבקש, ד"ר א' סספורטס וקביעת ועדת הכושר של אגף השיקום במשרד הביטחון כי למבקש מגבלות בכושר העבודה; הוא גורס כי שיעור הפגיעה בו בפועל עולה במידה ניכרת על דרגת הנכות הרפואית שנקבעה לו על ידי הוועדה הרפואית העליונה, ומדגיש כי הוא אינו יכול לעסוק עוד, בעטיה של הפגיעה בו, בעבודתו כ"מדריך רחוב". הוא שב ומלין על היעדר הנמקה מספקת והיעדר התייחסות לכל טענותיו על ידי הוועדה הרפואית העליונה.

4.

המשיב סבור כי דין הבקשה להידחות מאחר ואינה עומדת באמות המידה למתן רשות לערער. הוא גורס כי התקנות קובעות מבחנים ברורים לקביעתה של נכות, שלפיהם נבחן גם עניינו של המבקש, ואין לקבל את טענותיו כי בקביעת הנכות יש להתייחס גם לעבודתו של הנכה ולהשפעה הנטענת של הנכות על תפקודו.

5.

דין הבקשה להידחות.

ראשית, הבקשה אינה עומדת באמות המידה שהותוו בפסיקה ובחוק למתן רשות ערעור בפני ערכאת ערעור שנייה – אין היא מעוררת כל שאלה משפטית שיש לה חשיבות החורגת מעניינם של הצדדים לבקשה (ר"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(39 123 (1982)), והנושאים אותם מעורר המבקש אינם "בנקודה משפטית" (סעיף 12א(א) לחוק הנכים (תגמולים ושיקום) [נוסח משולב], תשי"ט-1959; רע"א 2907/02 גוטסדינר נ' קצין תגמולים

משרד הביטחון , פ"ד נח(2) 481 (2003)) .

די בכל אלה על מנת להביא לדחיית הבקשה.

למעלה מן הצורך אציין, כי טענותיו של המבקש נבחנו ונדונו בהחלטות מנומקות כדבעי. עיקר טרונייתו של המבקש עניינו בסוגיות מקצועיות שנבחנו על ידי הגורמים המקצועיים בוועדות אצל המשיב ולא בסוגיות משפטיות, ולכן אין הצדקה להתערבות שיפוטית במקרה זה, שכידוע הינה התערבות מצומצמת מאוד (רע"א 2863/04 רמון נ' קצין התגמולים-מדינת ישראל (לא פורסם 4.5.05); רע"א 553/01 לוי נ' קצין התגמולים (לא פורסם, 18.6.02)). המבקש חותר למעשה ל"הרחבת" המבחנים לקביעתה של נכות וכך מבקש הוא שתילקח בחשבון השפעת הנכות הנטענת על תפקודו, אלא שעניין זה הוסדר מפורשות בחוק ובהתאם להסדר שבחוק נדון עניינו של המבקש.

הבקשה נדחית איפוא, ואולם בנסיבות לא ראיתי לעשות צו להוצאות.