רע"א 10304/05 פלוני נ. בנק לאומי לישראל בע"מ (סניף נהריה)

בפניי בקשת רשות ערעור על פסק-דין של בית-המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט י' כהן), שניתן בע"א 1777/05, ביום 6.10.2005.

המבקשים פתחו חשבון עובר ושב אצל המשיב, אשר נכנס לאחר תקופת מה ליתרת חובה, עקב פעולות שעשו בחשבון והלוואות שקיבלו מהמשיב. כתוצאה מכך, הגיש המשיב לבית-משפט השלום בחיפה (ת"א 20620/99) תביעה בסדר דין מקוצר, אשר בה תבע מאת המבקשים סך של 317,009 ש"ח, ריבית בשיעור 24.7% לשנה על סכום זה מיום הגשת התביעה ועד יום התשלום בפועל וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עורך-דין בתוספת מס ערך מוסף כחוק.

ביום 3.2.2005 קיבל בית-משפט השלום בחיפה (כבוד השופטת ח' הורוביץ) את תביעת המשיב, בעודו דוחה אחת לאחת את כל טענותיהם של המבקשים בדבר ריבית מוגזמת, הלוואות שלא ניתנו, אי-הבנת השפה וכיוצא באלה. בית-משפט השלום קבע, כי המבקשים ביחד ולחוד ישלמו למשיב "את הסכום הנקוב בכתב התביעה", כלשונו וכן פסק לטובת המשיב הוצאות משפט בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק וכן שכר טרחת עורך דין בצרוף מס ערך מוסף.

המשיב פנה למימוש פסק-הדין בלשכת ההוצאה לפועל בחיפה על מלוא הסכומים אשר פורטו בכתב התביעה. ברם, המבקשים הגישו בקשה להקטנת החוב בטוענם, כי על-פי פסק-הדין של בית-משפט השלום, נדרשים הם לשלם למשיב את הסכום הנקוב בלבד, קרי סך 317,009 ש"ח, ללא הריבית המצורפת בגינה, אשר לא צוינה בפירוש בפסק-הדין. ביום 8.9.2005 דחה ראש ההוצאה לפועל את הבקשה בקובעו, כי פסק הדין מחייב את המבקשים לשלם את הסכום הנקוב בכתב התביעה, קרי, הסכום שצוין בתוספת הריבית.

על החלטה זו ערערו המבקשים לבית-המשפט המחוזי בחיפה, בטענה, כי לשון פסק הדין ברורה ואינה מחייבת ריבית אלא את הסכום הנקוב בלבד. ביום 6.10.2005 קבע בית-המשפט המחוזי (כבוד השופט י' כהן) כי החלטת ראש ההוצאה לפועל מיום 8.9.2005 מבוטלת וכי הוא מורה להפנות שאלת הבהרה לבית-משפט השלום בחיפה.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, במסגרתה טוען בא-כוח המבקשים, כי שגה בית-המשפט המחוזי בהחלטתו, משום שראש ההוצאה לפועל לא סבר שפסק-הדין טעון הבהרה וכי לבית-המשפט המחוזי אין סמכות להורות לראש ההוצאה לפועל לבקש הבהרות מבית-משפט השלום. כן טוען הוא, כי פסק-הדין של בית-משפט השלום ברור ובפירוש אינו מציין את הריבית שבמחלוקת. במידה ורוצה המשיב להשיג על פסק-דין זה, טוען בא-כוח המבקשים, הדרך הראויה לעשות זאת הינה הגשת ערעור על פסק-הדין של בית-משפט השלום לבית-המשפט המחוזי.

מנגד, טוען בא-כוח המשיב, כי בקשה זו הינה בקשה אחת מני רבות, אשר כל מטרתן הינה ניסיון המבקשים להתחמק מתשלום חובותיהם כפי שנפסק בבית-משפט השלום. כן טוען בא-כוח המשיב, כי טענת המבקשים הינה מתחכמת ובלתי ראויה וכי בית-משפט השלום קיבל את תביעת המשיב במלואה (גם אליבא דבא-כוח המבקשים בערעור שהגיש על פסק-דין זה) ודחה את טענות המבקשים כולן. בנוסף, טוען הוא, כי בית-המשפט המחוזי עשה חסד עם המבקשים בפסק-דינו, שכן ביטל את החלטת ראש ההוצאה לפועל, אשר צידדה בפרשנותו של המשיב לפסק-הדין ועל-כן אין למבקשים על מה להלין. באשר לטענת המבקשים, לפיה הדרך הנכונה להשיג על פסק-הדין של בית-משפט השלום הינה בערעור לבית-המשפט המחוזי, טוען בא-כוח המשיב, כי פסק-הדין אכן נתן למשיב את הסעד הרצוי לו והליכי ההוצאה לפועל בהם נקט הינם הדרך לאכיפת סעד זה ובמצב עניינים זה, אין כל צורך בהגשת ערעור.

לאחר שבחנתי את בקשת רשות הערעור נחה דעתי, כי דינה להידחות.

רשות ערעור ניתנת רק במקרים חריגים, המעלים שאלות בעלות חשיבות חוקתית; מקרים, בהם יש לתרום לאחידותה של ההלכה; מקרים, בהם חשיבות עניינית לבעיה משפטית המועלית בהם; מקרים בהם יש חשיבות ציבורית בעניין; במילים אחרות, מקרים בהם החשיבות המשפטית חורגת מן העניין שיש לצדדים הישירים בהכרעה במחלוקת (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123). הבקשה דנא אינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית, החורגת מעניינם הספציפי של הצדדים, אשר נדון כבר בפני שתי ערכאות, הן בפני ראש ההוצאה לפועל והן בפני בית-המשפט המחוזי והמבקשים לא הצביעו על עילה המצדיקה דיון ב"גלגול שלישי".

אף לגופו של עניין, דין הבקשה להידחות. לא ראיתי טעם רב בטענות המבקשים, שכן המבקשים הינם אלו אשר ביקשו מבית-המשפט המחוזי להתערב בפרשנותה של ראש ההוצאה לפועל - פרשנות אשר בבירור היתה מנוגדת לזו שלהם

ובמידה והיה נמנע מלעשות זאת, הרי שלמעשה דעת המשיב היתה מתקבלת. בית-המשפט המחוזי הלך לקראת המבקשים וביטל את החלטת ראש ההוצאה לפועל.

גם ביתר טענותיהם של המבקשים אין אני מוצא טעם. ראש ההוצאה לפועל אכן לא פנתה לבית-משפט השלום בבקשת הבהרה, שכן פסק-הדין של בית-משפט השלום היה ברור לה, כאמור, לפי פרשנותו של המשיב דווקא. בית-המשפט המחוזי ביושבו כערכאת ערעור קבע, כי על ראש ההוצאה לפועל לבקש הבהרה מבית-משפט השלום, שכן פסק-דינו אינו ברור. קביעה כזו הינה בתחום סמכותו, שהרי במידה ולא נקבע כך, כל עוד ראש ההוצאה לפועל משוכנע שאין צורך בהבהרת פסק הדין, הצדדים יאלצו לקבל כפרשנות סופית את פרשנות ראש ההוצאה לפועל, אשר הינה ערכאה שמטרתה לאכוף את החיובים שנקבעו בפסק הדין ותו-לא (ראו בעניין זה ד' בר אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות , מהדורה שישית (2005), 123-124) ועל כן, תוצאה זו אינה רצויה.

אשר-על-כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.