רע"א 1031/11 אולג גוגרמן נ. בייגל את בייגל מזון (1985) בע"מ

שתי בקשות מונחות לפניי: האחת לתיקון בקשת רשות הערעור, והאחרת למתן פטור מהפקדת עירבון.

1.

המבקש הגיש תביעה בגין נזק שנגרם לו לדבריו במהלך עבודתו אצל המשיבה 1. במסגרת התביעה הגיש בקשה למתן צו המורה לחברות טלפוניה להמציא פירוט של כל מספרי הטלפון הניידים והנייחים שהיו ברשותה של המשיבה 1 (הנתבעת 1) ביום 4.11.2005, וכן פלט שיחות יוצאות ונכנסות בתאריך זה. בית המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד השופטת ד' גנות) דחה בקשה זו (החלטה מיום 9.1.2011), תוך חיוב המבקש בשכר-טרחת עורך-דין בסך של 3,000 ₪. בהחלטה נוספת, מיום 18.1.11, דחה בית המשפט קמא בקשה לעיון חוזר בהחלטה האמורה.

כנגד שתי החלטות אלה הוגשה הבקשה לרשות ערעור שבכותרת.

2.

ביום 28.2.2011 הגיש המבקש בקשה לתיקון בקשת רשות הערעור, באופן שתתווסף לה השגה על החלטה נוספת של בית המשפט המחוזי, מיום 6.2.2011. בהחלטה זו-האחרונה דחה בית המשפט בקשה שהגיש המבקש להורות על דחיית מועד הדיון הקבוע ליום 11.5.2011, ועל דחיית המועדים להגשת תצהירים מטעם הצדדים, זאת עד שתינתן החלטה בבקשת רשות הערעור המונחת לפני בית משפט זה. המבקש סבור כי באמצעות תיקון בקשת רשות הערעור כך שתכלול גם את השגותיו על ההחלטה מיום 6.2.2011, יקל הוא הן על בית המשפט הן על עצמו (חסכון בתשלום אגרה נוספת). המבקש מוסיף ומציין כי ההחלטות כולן קשורות זו לזו.

דין הבקשה לתיקון בקשת רשות הערעור להידחות. זאת, בראש ובראשונה, לאור מהות ההחלטה מיום 6.2.2011. במה דברים אמורים? כאמור, המבקש עתר לדחות את המועדים שנקבעו על-ידי בית המשפט קמא, וזאת עד לאחר ההכרעה בבקשת רשות הערעור שבכותרת . בית המשפט המחוזי דחה את בקשתו-זו והמבקש חפץ להשיג על כך. אולם לא ברור מה יועיל למבקש אם בית המשפט העליון יכריע בהשגותיו על ההחלטה מיום 6.2.2011 בו-זמנית עם ההחלטה בהשגות על ההחלטות הקודמות. אכן, אם המבקש מעוניין כי תינתן הוראה לדחות את המועדים שנקבעו בבית המשפט המחוזי עד להכרעה בבקשת רשות ערעור זו, אין היגיון כרונולוגי להכריע בסוגיית המועדים יחד עם ההכרעה בבקשת רשות ערעור זו. ממילא, גם אין לכרוך את ההשגות על ההחלטה מיום 6.2.2011 יחד עם ההשגות על ההחלטות הקודמות מיום 9.1.2011 ומיום 18.1.2011.

3.

ודוק: ככל שהמבקש מעוניין כי בית משפט זה יידרש בדחיפות לטענותיו בעניין ההחלטה מיום 6.2.2011, וזאת אף בטרם בירור הטענות המופיעות בבקשת רשות הערעור במתכונתה הנוכחית, הרי שאין הצדקה עניינית ודיונית להיעתר לבקשה לתיקון בקשת רשות הערעור ולקבץ את כל הטענות בהליך אחד. בכך בלבד אין כדי למנוע מן המבקש לפעול בכל דרך מתאימה אחרת העולה בקנה אחד עם הוראות הדין. עוד יצוין כי קיימת אפשרות ליידע את בית המשפט בנוגע ללוח הזמנים בבית המשפט המחוזי, ואף לבקש להידרש לבקשת רשות הערעור בהקדם. כמובן שבקשה מסוג זה נתונה לשיקול הדעת של בית המשפט ואיני קובע דבר בעניין זה.

כל זאת אמרתי מבלי שנדרשתי להוראת סעיף 1(1) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009, הקובעת כי לא תינתן רשות ערעור על החלטה בעניין קביעה ושינוי של מועדי דיון ומועדים להגשת כתבי בי-דין לרבות תצהירים.

4.

מכאן לבקשה לפטור מהפקדת עירבון.

כלל הוא כי בעל-דין המבקש פטור מהפקדת עירבון, תוך חשיפת הצד שכנגד לסיכון כי יתקשה לגבות הוצאות שייפסקו לזכותו (אם ייפסקו), נדרש לעמוד בשני תנאים מצטברים שעניינם מצבו הכלכלי וסיכויי ההליך. בענייננו, המבקש טוען כי אין ביכולתו לגייס את סכום העירבון. מוכן אני להניח כי מצבו הכלכלי של המבקש אינו מן המשופרים – המשיבים עצמם אינם מציגים התנגדות של-ממש לכך – אולם אין בחומר שלפניי כדי להקים הנחה כי אינו יכול להפקיד עירבון כלל. בהקשר זה ניתן לציין את העובדה כי בבעלות המבקש ורעייתו דירה המניבה דמי שכירות (לא צורף הסכם השכירות לגבי דירה זו); כי בחשבונם סכום-כסף המושקע בניירות ערך ואשר נועד לשמש, לפי הנטען, להבטחת עתידה של האֵם; וכי לא הובאה אסמכתא המצביעה על חוסר אפשרות לגייס את סכום העירבון ממוסד פיננסי או מסביבתו הקרובה של המבקש. עוד אציין כי לדברי המשיבות טרם שולמו להן ההוצאות שנפסקו לזכותן בבית המשפט המחוזי. אשר לסיכויי ההליך, מבלי לקבוע מסמרות בדבר, הערכתי היא כי סיכוייו אינם גבוהים במידה מספקת כדי להצדיק פטור מלא מהפקדת עירבון.

לאור כל האמור, ובשים לב למהות ההליך כמו-גם להיקפו, מצאתי לנכון להפחית את גובה העירבון כך שיעמוד על סך של 5,000 ₪. העירבון יופקד תוך 21 ימים מעת המצאת החלטה זו, שאם לא כן יידחה ההליך ללא הודעה נוספת.