רע"א 10322/08 מלכה שרקאוי נ. מינהל מקרקעי ישראל מחוז מרכז

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופטים אילן ש' שילה, אסתר דודקביץ, אסתר שטמר) אשר דחה את ערעור המבקשים על פסק דינו של בית משפט השלום ברחובות (כב' השופט הרן פינשטין) אשר הור על פינוים של המבקשים מהמקרקעין בהם הם מחזיקים, אך התיר להם להישאר במושכר כנגד תשלום של 50 אלף ₪ כסעד מן הצדק.

1.

המבקשים הינם דיירים מוגנים במושכר השייך למשיב לפי חוזה שכירות מיום 27.1.66. המשיב הגיש תביעה לפינוי המבקשים מהמושכר בעילה של הפרת הסכם. המשיב טען כי המבקשים בנו שני חדרים וסככה בניגוד להסכם וכן תפסו שטח קרקע בן כ-4.5 דונם ללא אישור המשיב ותוך הפרת ההסכם.

2.

בית משפט השלום דחה את טענת ההתיישנות שהעלו המבקשים וקבע כי מדובר במקרקעין מוסדרים. כמו כן מצא בית המשפט כי מתקיימת עילה לפינוי המבקשים בשל הפרת ההסכם שכן המושכר לא כלל את שטח המקרקעין הסמוכים למושכר. עם זאת החליט בית המשפט ליתן למבקשים סעד מן הצדק. לפיכך נקבע כי אם יפנו המבקשים את הסככה ואת שטח המקרקעין, פרט לשטחי הבניין ושטחי הכניסה והמעבר בין בניין המגורים לחדרים שבחוץ, הם יהיו רשאים להחזיק בשטחים הבנויים ובשטחי המעבר ובלבד שישלמו למשיב פיצוי בסכום של 50 אלף ₪.

3.

ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי נדחה. בית המשפט מצא כי אין לקבל את פרשנותם של המבקשים להסכם, פרשנות שאינה תואמת את לשון ההסכם. כמו כן דחה בית המשפט את טענת ההתיישנות שהעלו המבקשים ואת טענתם כי אין מדובר במקרקעין מוסדרים. לבסוף אישר בית המשפט את התניית הסעד מן הצדק שהעניק בית משפט השלום למבקשים בתשלום פיצוי בסך 50 אלף ₪ למשיב, וזאת נוכח מהות ההפרה, היקפה ומשכה ובהתחשב בשאר הנסיבות.

4.

מכאן הבקשה שבפניי. המבקשים טוענים, בין היתר, כי תחושת הצדק מחייבת התערבות במקרה זה וכי נפלו טעויות מהותיות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. כך, לטענתם, טעה בית המשפט המחוזי משהוסיף ריבית לסכום הפיצוי שנפסק למשיב וכן משהוסיף תנאים נוספים להענקת הסעד מן הצדק למרות שכלל לא הוגש ערעור מטעם המשיב על פסק דינו של בית משפט השלום. כמו כן טוענים המבקשים כי טעו הערכאות דלמטה בניתוח טענת ההתיישנות שהעלו המבקשים וכי זכותם במושכר אינה זכות שבמקרקעין אלא זכות חוזית בלבד ולפיכך תקופת ההתיישנות עומדת על 7 שנים בלבד. לחלופין טוענים המבקשים כי מדובר במקרקעין לא מוסדרים אשר תקופת ההתיישנות בגינם הינה 15 שנה. מאחר שחלפו למעלה מ-15 שנה מאז תפיסת המקרקעין הרי שתביעת המשיב התיישנה. טענות נוספות של המבקשים נוגעות לנטל ההוכחה, לפרשנות הסכם השכירות ולשתיקת המשיב שיש לפרשה לטעמם כהסכמה.

5.

לאחר עיון בבקשה נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. הבקשה אינה מעלה כל שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים לבקשה (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). איני סבורה כי בית המשפט המחוזי חרג מסמכותו הטבועה בהגדירו את הסעד מן הצדק שניתן למבקשים, אך אף אם נפלה בעניין זה טעות הרי שאין בכך כדי להצדיק מתן רשות ערעור בגלגול שלישי. אף טענת ההתיישנות שהעלו המבקשים אינה מצדיקה מתן רשות ערעור. ראשית, מדובר בזכות דיירות מוגנת ולפיכך מדובר בתובענה במקרקעין (ע"א 847/75 פרידקו בע"מ נ' וילוז'ני , פ"ד ל(3) 744 (1976)). שנית, הקביעה כי מדובר במקרקעין מוסדרים הינה קביעה עובדתית שההתערבות בה בערכאת הערעור מצומצמת למקרים חריגים בלבד, ובוודאי כאשר מדובר בערכאה שלישית הדנה בעניין. יתר טענותיהם של המבקשים נוגעות לקביעות עובדתיות או ליישום הלכות קיימות על-ידי הערכאות דלמטה ולפיכך אינן מצדיקות אף הן מתן רשות ערעור בגלגול שלישי.

אשר על כן הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובה אין צו להוצאות.