רע"א 10329/03 תחבורת תחנת דלק ושמנים מינרליים נ. סונול ישראל בע"מ

1.ביום 31.12.54 נכרת חוזה בין המבקשים למשיבה, לפיו יפעילו המבקשים תחנת דלק הנמצאת בבעלות המשיבה (להלן: התחנה) למטרה היחידה של מכירת מוצרי המשיבה. החוזה היה לשנה אחת, אך נקבע בו כי יימשך לשנים נוספות, תוך שלאחר השנה הראשונה, כל אחד מהצדדים יוכל להביאו לסיומו, על-ידי שליחת הודעה כאמור, לצד השני, בהתראה של חודשיים.

ביום 25.2.96, שלחה המשיבה הודעת סיום למבקשים, לפיה החוזה יבוא לסיומו בתאריך 31.5.96, ודרשה היא כי יסלקו ידם מהתחנה עד ליום זה. אך המבקשים לא פינו התחנה, ומשכך, פנתה המשיבה לבית-משפט השלום בחיפה, שם עתרה לצו המחייב את המבקשים לעשות כן.

2.בית-משפט השלום דחה את התביעה, בקובעו כי הטעם היחידי של המשיבה לסיום הקשר היה רצונה להפיק רווחים גבוהים יותר מהתחנה, כי פעולתה הייתה בחוסר תום לב, וכי לא ניתן למבקשים זמן מספיק על-מנת שיימצאו לעצמם מקור פרנסה חלופי. עם זאת, ציין בית-המשפט את זכותה העקרונית של המשיבה לסיים את החוזה.

3.או-אז ערערה המשיבה לבית-המשפט המחוזי בחיפה, שם תקפה את פסק-דינו של בית-משפט השלום. מנגד, תמכו המבקשים יתדותיהם בפסק-דינו של בית-משפט השלום, ולחלופין טענו כי זכאים הם לפיצויים באם יפונו. בית-המשפט המחוזי (סגן-הנשיא יצחק יעקבי-שווילי, והשופטים מנחם נאמן ויצחק כהן) קיבל את הערעור, וקבע כי כבר עמד למבקשים פרק זמן ארוך ביותר מאז מתן ההודעה, וממילא, עליהם להשיב את החזקה בתחנה, וזאת, תוך חודשיים מיום המצאת פסק-דינו לידם. בנוסף, קבע בית-המשפט המחוזי כי את תביעותיהם הכספיות, יוכלו המבקשים לברר במסגרת משפט אחר המתנהל, במקביל, ביניהם לבין המשיבה, והעוסק בעניינים כספיים, או בדרך של הגשת תביעה נפרדת.

4.מכאן לבקשה שבפני, בגדרה חוזרים וטוענים המבקשים כנגד חוסר תום לבה של המשיבה, וכי התביעה הכספית האחרת שבין הצדדים עוסקת בנושא אחר, ונמצאת בשלבים מוקדמים בלבד.

בבקשה זו לית כל ממשא, שכן, אין היא מעלה שאלה משפטית כלל ובוודאי שלא שאלה בעלת חשיבות כללית המצדיקה דיון בגלגול שלישי. משעברו כבר למעלה משבע וחצי שנים מאז ניתנה הודעת הסיום על-ידי המשיבה, ומשנתן בית-המשפט המחוזי למבקשים שהות של חודשיים נוספים קודם חיובם לפנות את התחנה, אין כל הצדקה לכך שהם לא פינוה עד עצם היום הזה. אף אין מקום להתערב בקביעתו של בית-המשפט המחוזי, לפיה התביעות הכספיות, ככל שתהיינה, יוכלו להתברר בהליך האחר, או במסגרת תביעה נפרדת. אכן, ראוי כי ההליך שבפני, שנפתח ביום 10.9.96, יגיע כבר לסיומו.

הבקשה נדחית איפוא. ממילא, הבקשה לעיכוב ביצוע מתייתרת.