רע"א 1033/11 המוסד לביטוח לאומי נ. זיאד סמניה

1.

זוהי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטת ר' למלשטריך-לטר ) לדחות את בקשת המוסד לביטוח לאומי להצטרף כתובע נוסף בתביעה נזיקית.

המשיב 5 הגיש תביעה בנזיקין נגד המשיבים 4-1, ושבה טען כי נגרמו לו נזקי גוף עקב תקיפה שתקפוהו. המשיבים 4-1 מכחישים הן את התרחשותו של אירוע התביעה הן את עצם קיומם של נזקי גוף. בין לבין הגיש המשיב 5 גם תביעה אצל המוסד לביטוח לאומי (להלן: המוסד ), לקבלת קצבת נכות כללית וקצבת ניידות. נקבעה לו נכות בשיעור של 100% והוא מקבל גמלאות שלטענת המוסד מגיעות לסך מהוון של למעלה ממיליון ש"ח. המוסד מבקש להגיש תביעה נגד המשיבים 4-1 לפי סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, בגין הגמלאות שהוא משלם למשיב 5.

המוסד הגיש בקשה לבית המשפט הדן בתביעתו הנזיקית של המשיב 5 נגד המשיבים 4-1, לצרפו כתובע נוסף. בית המשפט דחה, כאמור, את הבקשה וזאת לנוכח הכחשתם הגורפת של המשיבים 4-1 את האירוע כולו, ולנוכח הערכתו של בית המשפט כי "סביר שהתיק יסתיים בהסדר כזה או אחר" בעוד שהמוסד מבקש למצות את תביעתו עד תום.

2.

המוסד מבקש לערער על החלטה זו. לעמדתו, כוונת המחוקק, כפי שהיא עולה מסעיף 330 לחוק הביטוח הלאומי, הייתה לעודד דיון מאוחד בתביעת הניזוק ובתביעת המוסד. המוסד מוסיף כי ניהול התביעות יחדיו אף יימנע החלטות שיפוטיות סותרות באותו עניין. המוסד טוען עוד כי אם תסתיים תביעתו של המשיב 5 בפשרה, בלא צירופו קודם לכן כתובע, יקשה עליו לזכות בשיתוף פעולה מצד המשיב 5 בניהול התביעה הנפרדת. לבסוף, סבור המוסד כי צירופו לא יגרום לעיכוב בניהול התביעה שכן הראיות לעניין עצם החבות יוגשו ממילא מטעם המשיב 5, ואילו ראיותיו שלו יכללו בעיקרן את תיק המוסד, פירוט התשלומים וחוות דעת אקטוארית.

3.

המשיבים 4-1 מתנגדים לצירוף המוסד כתובע. לטענתם, טרם שנקבעה אחריותם אין מקום לצרוף את המוסד כתובע, שכן ממילא קביעת האחריות היא "תנאי מקדמי" לקיומה של עילת שיפוי. עוד טוענים המשיבים 4-1 כי צירוף המוסד כתובע יסרבל את בירור התביעה שכן יהיה בכך כדי להרחיב את היקף המחלוקות העובדתיות והמשפטיות שיעמדו להכרעה. כך למשל, טוענים המשיבים 4-1 כי יהיה צורך לברר שאלות הנוגעות לאופן קבלת החלטותיו של המוסד בתביעתו של המשיב 5 לגמלאות וכי יהיה צורך לברר את קיומו של קשר סיבתי בין המקרה מושא התביעה לבין תשלום הגמלאות על-ידי המוסד. המשיבים 4-1 גורסים עוד כי בקשת המוסד לוקה בשיהוי. לבסוף, המשיבים 4-1 סבורים כי אין למוסד כל אינטרס לגיטימי להצטרף לתביעה.

המשיב 5 סווג כמשיב פורמאלי ולא הגיש תשובה לבקשה. יצוין כי לטענת המוסד בקשתו להצטרף כתובע הוגשה בהסכמת המשיב 5.

4.

דין הבקשה להידחות. אכן, ככלל יש יתרון בניהול תביעותיהם של הניזוק ושל המוסד נגד המזיק במאוחד, שכן רבות הסוגיות המשותפות לשתי התביעות, וניהולן בנפרד אף עשוי להביא לידי הכרעות סותרות באותו עניין. השקפה זו מוצאת את ביטויה אף בסעיף 330 לחוק הביטוח הלאומי, המורה כי מקום בו תביעתו של המוסד מוגשת ראשונה, עליו להודיע לניזוק על הגשתה, ומקום בו תביעו של הניזוק היא המוגשת ראשונה, זכאותו ל-25% מן הנזק מותנית בשליחת הודעה למוסד על הגשת התביעה. סעיף 330(ד) אף מורה מפורשות כי "הודעה כאמור... תישלח בדואר רשום, תוך זמן סביר שיאפשר דיון מאוחד בתביעות המוסד והזכאי לגמלה".

עם זאת, אין ללמוד מכך כי בכל מקרה מחויב בית המשפט לאחד את הדיון בתביעות או אף לצרף את המוסד כתובע בתביעתו של הניזוק. על בית המשפט ליתן משקל משמעותי ליתרונות שבדיון משותף בתביעות ואולם במקרים מסוימים עשוי בית המשפט להגיע למסקנה כי הוספת המוסד כתובע נוסף לתביעת הניזוק לא תאפשר לפסוק בה ביעילות. כך סברה הערכאה המבררת ביחס לנסיבות מקרה זה, ובהתחשב גם באופייה של ההחלטה ככזו הנוגעת לאופן ניהול הדיון, אין מקום להתערב בה בגדרי בקשת רשות ערעור. יצוין, כי הדרך פתוחה בפני המוסד להגיש תביעה נפרדת לשיפוי, וכי מוטלת על הניזוק חובה שבדין "להושיט כל עזרה ולנקוט כל פעולה סבירה כדי לסייע למוסד במימוש זכותו". בצד חובה זו אף קבועה סנקציה: "עבר הזכאי לגמלה על איסור לפי סימן זה, או לא עשה את המוטל עליו לפיו, רשאי המוסד לשלול ממנו את הזכות לגמלה, כולה או מקצתה" (סעיף 328(ב) לחוק הביטוח הלאומי). לבסוף, וככל שיבחר המוסד להגיש תביעה נפרדת מטעמו, יוכל הוא לפנות בבקשה לאחד את הדיון בתביעות, לפי הוראות תקנה 520 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ובשים לב גם לאופן התקדמות תביעתו של הניזוק.

המסקנה היא כי הבקשה נדחית. המוסד יישא בהוצאות המבקשת בסכום של 5,000 ש"ח.