פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
10330/02
בפני:
כבוד השופטת ד' דורנר
המבקש:
מאיר דוידוביץ
נ ג ד
המשיב:
קצין תגמולים
בקשת רשות ערעור על פסק-דין
בית-המשפט המחוזי בחיפה מיום 29.10.01 בע"א 2158/02, שניתן על-ידי כבוד סגן-הנשיא
י' יעקבי-שווילי, והשופטים ס' ג'ובראן וע' גרשון
בשם המבקש: עו"ד ואיל ראבי
בשם המשיב: עו"ד שלמה פרידלנדר
החלטה
המבקש הגיש תביעה לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 [נוסח משולב], הנוגעת למחלת נפש ממנה הוא סובל, שלפי טענתו, אותה תומך הוא במספר חוות-דעת רפואיות, נגרמה לו עקב שירותו במשטרת ישראל. ביום 29.2.00 החליט המשיב, בהסתמך על חוות-הדעת של הפסיכיאטר מטעמו, הקובעת כי המחלה לא נגרמה בעקבות השירות, לדחות את התביעה.
על-כך ערער המבקש לוועדת ערר בבית-משפט השלום בחיפה, שם חזר הוא על גרסתו לפיה המחלה אכן נגרמה בעקבות שירותו. הוועדה, לאחר שניתחה את מכלול הראיות שהיו בפניה, החליטה לקבל את עמדת המשיב, לפיה המחלה פרצה כבר לפני השירות, והתפתחה באופן הדרגתי וללא קשר אליו, ועל-כן דחתה את הערעור.
המבקש המשיך וערער לבית המשפט המחוזי בחיפה, שם טען הוא כנגד ממצאי בית-משפט השלום, והחלטת המשיב. בית-המשפט ( סגן-הנשיא יצחק יעקבי-שווילי, והשופטים סלים ג'ובראן ועודד גרשון) , לאחר שעיין בטענות הצדדים, דחה את הערעור בהסתמך על הממצאים והמסקנות של הוועדה, כמו-גם על מסקנתו שלו לפיה המומחים מטעם המבקש לא היו מודעים למצבו המיוחד משנת 1972, עת התגייס הוא לצבא, ושוחרר כעבור חודשיים וחצי על סעיף נפשי.
מכאן הבקשה שבפנַי, בגדרה חוזר וטוען המבקש כנגד הממצאים העובדתיים שנקבעו בערכאות דלמטה. בנוסף טוען הוא כי שאלת הקשר הסיבתי בין השירות למחלה, היא שאלה מעורבת במשפט ובעובדה, לגביה הרים הוא את הנטל הרובץ על כתפיו.
דין הבקשה – להידחות, שכן עיקר עניינה שאלות וקביעות שבעובדה, שרשות הערעור לבית-משפט זה לא נועדה לבירורן. אף לגוף העניין, לא מצאתי לנכון לסטות מהממצאים העובדתיים, שנקבעו ושאושרו בערכאות הקודמות, כמו-גם ממסקנתן לעניין אי קיום קשר סיבתי בין השירות למחלה.
הבקשה נדחית איפוא.
בנסיבות העניין לא ראיתי לעשות צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ג באדר ב תשס"ג
(27.3.03).
ש ו פ ט ת