רע"א 10349/01 מוניות גאולה ירושלים בע"מ נ. ראבי מוחמד

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת י' הכט) מיום 3.12.2001, בת.א. 2423/00 (בש"א 6920/01), אשר דחה את בקשת המבקשים למחוק על הסף את התביעה שהגיש המשיב נגדם.

1.המשיב, בעל מניות המבקשת 1 - חברה העוסקת במתן שירותי מוניות (להלן: החברה) - הגיש תביעה נגד החברה והמבקשים 6-2 - מנהלי החברה, שחלקם אף בעלי מניות בה. בכתב תביעתו טען המשיב כי על-פי זכויותיו במניות החברה הוא זכאי לתקבולים כספיים מדי חודש בגין המניות המצויות בבעלותו, וכי החל מחודש ינואר 99 לא קיבל המשיב את התקבולים המגיעים לו מתוך התקבולים המתקבלים אצל החברה בגין מניותיו. כן ביקש המשיב מבית המשפט ליתן סעד להסרת קיפוח לפי סעיף 191(א) לחוק החברות, התשנ"ט1999-, בטענה שהחברה מתנהלת בדרך שיש בה משום קיפוח חמור של המשיב ופגיעה בזכויותיו כבעל מניות. במסגרת זו ביקש המשיב, בין היתר, כי בית המשפט יורה למבקשים לזמנו לכל אסיפת בעלי מניות בחברה וכן יורה לחברה, באמצעות מנהליה, לשנות את תזכירה או תקנונה באופן בו יוגנו זכויותיו כבעל מניות בחברה.

2.המבקשים הגישו לבית המשפט בקשה לסלק על הסף את התובענה שהגיש המשיב נגדם ממספר טעמים. ראשית, טענו המבקשים כי כתב התביעה אינו מגלה עילה נגדם, מהטעם שבכתב תביעתו המשיב אינו מציין ממי הוא זכאי לקבלת תקבולים, ואינו מציין מה עילת תביעתו נגד כל אחד מן המבקשים. שנית, נטען כי לא קיימת יריבות בין המבקשים 6-2 לבין המשיב. שלישית, טענו המבקשים כי בהיות הסעד הנתבע סעד כספי, הסמכות העניינית לדון בתובענה מסורה לבית משפט השלום. לבסוף טענו המבקשים, כי המשיב לא ענה על כל השאלות בשאלון שהציגו לו.

3.בית המשפט המחוזי דחה את בקשת המבקשים לסלק את התובענה על הסף, בקובעו כי מכתב התביעה עולה, לכאורה, עילת תביעה לפי סעיף 191 לחוק החברות, התשנ"ט1999-, בה מוסמך לדון בית המשפט המחוזי, וכי אין ממש בטענת חוסר היריבות, כל עוד לא הוכחה טענת המבקשים כי למשיב אין מניות בחברה. כן קבע בית המשפט, כי המשיב ענה על כל השאלות שהוצגו לו בשאלון בפירוט.

4.על החלטה זו עותרים המבקשים ליתן להם רשות ערעור. המבקשים חוזרים על הטענות אותן העלו בבקשת הסילוק על הסף, ומוסיפים המשיב אינו מצביע בכתב תביעתו על פעולה מסוימת המיוחסת לחברה או לאורגנים בה, ואשר מהווה בסיס לטענת קיפוח.

5.לאחר שעיינתי בחומר שבפני, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. עיון בכתב התביעה שהגיש המשיב נגד המבקשים מעלה כי המשיב, אשר הינו בעל מניות בחברה, טען בכתב תביעתו כי הוא זכאי לתקבולים מהחברה - המבקשת 1 - על-פי זכויותיו במניות החברה, וכי פנה למשיבים 6-2, המשמשים כמנהלי החברה בתואר או בפועל, בדרישה לקבלת הסכומים המגיעים לו לטענתו. כן טען המשיב כי התנהגותם של המשיבים 6-2 כמנהלי החברה בתואר ו/או בפועל נגועה בתרמית, הונאה והפרת חובת אמונים כלפי המשיב, מתוך כוונה להפיק רווח אישי שלא כדין. בנסיבות אלו, משהעלה המשיב טענות הן נגד החברה והן נגד מנהליה, הרי שאין לטענות של העדר עילה וחוסר יריבות על מה שתסמוכנה.

אשר לשאלת הסמכות העניינית לדון בתובענה, המשיב עתר בכתב תביעתו לקבלת סעד של הסרת קיפוח לפי סעיף 191 לפקודת החברות, התשנ"ט1999-, מהטעם שלטענתו החברה מתנהלת על ידי המבקשים בדרך המתעלמת מזכויותיו כבעל מניות בחברה והעלולה להביא לאיון זכויותיו. במסגרת זו, ביקש המשיב, בין היתר, כי בית המשפט יורה למבקשים לזמנו לאסיפות החברה, להימנע מלנקוט פעולה נגד זכויותיו ולשנות את תזכיר החברה או תקנונה, באופן שזכויותיו של המשיב יוגנו. משכך, הסמכות העניינית לדון בתביעה מסורה לבית המשפט המחוזי.

כך גם לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי, לפיה המשיב ענה על השאלון שהוצג לו על ידי המבקשים בצורה מניחה את הדעת.

אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.