פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
רע"א
1038/14
לפני:
כבוד הרשמת ליאת בנמלך
המבקשות:
1. י.פ.ה.ר. פרדסים לפרי הדר בע"מ
2. פרדס הררי בע"מ
3. מניבה פרי בע"מ
נ ג ד
המשיבה:
הוועדה המקומית לתכנון ולבניה רמת גן
סיווג הליך
החלטה
1.
הליך זה הובא בפניי לצורך בחינת סיווגו, ולאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי הדין עם המשיבה, וכי יש לסווג את ההחלטה נשוא ההליך כ"החלטה אחרת".
בהחלטה נשוא ההליך (החלטה מיום 8.1.2014) דחה בית המשפט את עמדת המבקשות במסגרת בקשה למתן הוראות שהגישו בעקבות מינוי חשב על ידי בית המשפט, בהמשך לפסק דינו של בית משפט זה בע"א 8825/07 מיום 22.8.2012. בפסק הדין התקבל בחלקו ערעור שהגישה המשיבה ונקבע כי הצדדים יערכו חישוב בהתאם לקביעות שבפסק הדין "ובמקרה של חילוקי דעות ימנה בית המשפט המחוזי חשב". בבקשה למתן הוראות התבקש בית המשפט המחוזי ליתן לחשב הוראות לעניין אופן ביצוע חישוב סכום ההשבה (לעניין החלק הרלבנטי של החלקה שבמוקד ההליך לגביו יש לבצע השבה ולגבי שיערוך סכום ההשבה). כאמור בית המשפט המחוזי דחה את עמדת המבקשות, ובהחלטתו אף קבע כי "לא היה מקום להגשת הבקשה באופן שלמעשה, מתבקש בית המשפט לשנות מאשר קבע בית המשפט העליון, או למצער, לפרש ולהבהיר את פסק הדין ...".
להשלמת התמונה יצוין כי ביום 9.5.2014 הודיעו המבקשות כי ביום 25.4.2014 ניתן על ידי בית המשפט המחוזי פסק דין משלים בו חוייבו בסכום השבה בהתאם לחוות דעתו של החשב וכן נקבע שיעור השתתפותן בשכר טרחת החשב (להלן: פסק הדין המשלים ).
2.
המבקשות, הסבורות כי נתונה להן זכות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 18.1.2014 שכן לגישתן יש לסווגה כ"פסק דין", ציינו כי ניתן לערוך אנלוגיה בין ענייננו ובין החלטה בדבר מתן פסיקתה, אשר אף היא החלטה המאוחרת לפסק דין. גם אם נאמץ אנלוגיה זו - תוך בחינת סיווג ההחלטה כהחלטה המאוחרת לפסק דינו של בית משפט זה ולא כהחלטת ביניים בדרך למתן פסק הדין המשלים - הרי שיישומה מוביל למסקנה הפוכה מזו שהמבקשות מנסות לגזור ממנה. כפי העולה מן הפסיקה אליה הפנו המבקשות, עת ניתנת על ידי בית המשפט פסיקתה משקפת רואים בה משום החלטה טפלה לפסק-הדין ואשר כל עניינה בביצוע פסק-הדין, ועל כן היא נחשבת "החלטה אחרת" והערעור עליה טעון רשות; ולעומת זאת כאשר מדובר בפסיקתה מבהירה או מתקנת, דרך תקיפתה של הפסיקתה נגזר ממעמדה של ההחלטה המקורית אותה באה הפסיקתה לשקף ולתרגם (ראו ע"א 3832/10 מיטרני נ' מחלוף , פסקאות 10-11 (10.8.2010)). ואולם, כאשר בית המשפט מכוון למתן פסיקתה משקפת, והטענה הערעורית של מי מהצדדים היא מדובר בפסיקתה מבהירה או מתקנת, אין מקום להניח מראש כי טענה ערעורית זו תתקבל ולגזור מהנחה זו את דרך ההשגה על ההחלטה ( ראו והשוו: ע"א 7891/13 רדוויל בע"מ נ' בתאור תעשיות אלקטרוכימיות בע"מ
(16.1.2014); ע"א 3417/12 תמיר נ' ארנה (8.7.2012)).
כך בענייננו, לטענת המבקשות בית המשפט קמא חרג בהחלטתו מפסק דינו של בית משפט זה וכלל בה קביעות המתקנות ומשנות מפסק הדין. ואולם טענה זו עומדת בניגוד לאמור בהחלטה עצמה בה הובהר כי אין מקום לשנות מקביעות בית משפט זה בפסק הדין, וכפי שצוין בית המשפט המחוזי אף סבר כי בבקשה למתן הוראות מנסות דווקא המבקשות "לשנות מאשר קבע בית המשפט העליון, או למצער, לפרש ולהבהיר את פסק הדין" וכי זאת אין לאפשר. אין מקום להניח בהקשר זה את המבוקש ולקבל את טענתן הערעורית של המבקשות לפיה בית המשפט המחוזי חרג מפסק דינו של בית משפט זה, הגם שלא כיוון לכך בהחלטתו, ולסטות מן ההנחה, ממנה יצא בית המשפט המחוזי, לפיה ההחלטה שניתנה בבקשה למתן הוראות אינה משנה מפסק הדין שניתן בעניינם של הצדדים. משכך לצורך סיווג ההחלטה ומבלי להביע עמדה ביחס לטענה הערעורית לגופה, הרי שככל שיש להתייחס להחלטה כהחלטה המאוחרת לפסק דין, מדובר בהחלטה הטפלה לו, ובהתאם היא מהווה "החלטה אחרת" (לגישה דומה בהקשרים אחרים ראו: ע"א 9241/12 התכוף תעשיות (מקבוצת ברנד) בע"מ נ' רו"ח עליזה שרון - נאמנת להסדר הנושים , פסקה 5 (4.8.2013); ע"א 7008 /13
דגן נ' אינסל , פסקה 4 (20.1.2014)). סיווגה של ההחלטה יוותר בעינו אף אם נראה בהחלטה כהחלטת ביניים שניתנה טרם מתן פסק הדין המשלים בו נקבע סכום ההשבה, ועל כן איני נדרשת להכריע בעניין זה.
כפועל יוצא של האמור הצדק עם המשיבה כי דרך ההשגה על ההחלטה היא
בדרך של הגשת בקשת רשות ערעור, וסיווגו של ההליך יוותר אפוא על כנו.
3.
בהודעה שהגישו המבקשות ביום 9.5.2014 הוסיפו הן וביקשו כי ככל שייקבע כי דרך ההשגה על ההחלטה הוא בדרך של הגשת בקשת רשות ערעור, "ישולב" הדיון בערעור שהגישו ביום 7.5.2014 על פסק הדין המשלים (ע"א 3223/14) עם בקשת רשות הערעור שבכותרת.
ואולם נוכח סדרי הדין השונים הנוהגים בערעור בזכות ובבקשת רשות ערעור (כגון העובדה שבקשת רשות ערעור אינה נדונה ככלל בפני הרכב אלא אם ניתנת החלטה בדבר העברתה לדיון כאמור), אין מקום בשלב זה להורות על איחוד דיון בהליכים.
משכך, ומבלי להביע עמדה, יודיעו המבקשות האם הן מעוניינות כי ההליכים שהגישו יוסיפו להתברר במתווה הקיים, או שמא מבקשות הן למחוק את ההליך שבכותרת ולכלול את מלוא טענותיהן במסגרת הערעור שהגישו על פסק הדין המשלים (בשים לב להוראת תקנה 411 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, אליה הפנו בהודעתן).
הודעת המבקשות כאמור תוגש בתוך שבעה ימים ממועד המצאת החלטה זו לידיהן.
ניתנה היום, י"ד באייר תשע"ד (14.5.2014).
ליאת בנמלך
ר ש מ ת