רע"א 10386/07 דולב-חברה לביטוח בע"מ נ. ג'טאס דאוד

המשיב, רופא אורטופד במקצועו, נפגע ביום 30.5.1994 בתאונת דרכים שהוכרה גם כתאונת עבודה שעה שנהג ברכבו בדרכו לעבודתו (להלן: התאונה ). בית-משפט השלום בחיפה (כבוד השופט ד' פיש) דחה תביעה שהגיש המשיב לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, לתשלום פיצויים בגין נזקים שטען כי נגרמו לו בתאונה. זאת, לאחר שקבע כי "לא נותרה לתובע [המשיב – א' ר'] נכות כתוצאה מתאונת הדרכים שארעה לו ביום 30.5.1994 וכי לא נגרמו לו נזקים המצדיקים פיצוי". בית-המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטים סגנית הנשיאה ש' וסרקרוג, י' כהן ור' שפירא) קיבל את הערעור שהגיש המשיב, במובן זה שקבע כי כתוצאה מהתאונה נותרו למשיב נכות אורטופדית צמיתה בשיעור של 5% ונכות צמיתה בתחום אף אוזן גרון בשיעור של 14.5%. לאור קביעותיו אלה, החזיר בית-המשפט המחוזי את הדיון לבית-משפט השלום לצורך קביעת שיעור הפיצוי. המבקשת – מבטחת הרכב שנתבעה בהליך המקורי – עותרת להשיב על כנו את פסק-דינו של בית-משפט השלום.

בבקשת רשות הערעור מתבקשת התערבותה של ערכאה שלישית בקביעת הממצאים העובדתיים בתיק, וזאת לאחר שבית-המשפט המחוזי, בשבתו כערכאת ערעור, התערב משמעותית בקביעותיה העובדתיות של הערכאה המבררת. בניגוד לקביעותיו של בית-משפט השלום, סבר בית-המשפט המחוזי כי המשיב סובל מנכות רפואית ששיעורה ננקב, ושקיים קשר סיבתי בין פגיעות אלה לבין התאונה נשוא ההליך. טיעוניה של המבקשת במסגרת הבקשה המונחת בפני, נוגעים כולם לקביעות העובדתיות של שתי הערכאות הקודמות. תחת הכותרת "נימוקי הבקשה בהרחבה" מבהירה המבקשת כי השגותיה על קביעות בית-המשפט המחוזי הן עובדתיות גרידא, בציינה בפתח הדברים: "להלן נדון בקביעותיו העובדתיות של כב' בימ"ש קמא מחד, מול קביעותיו העובדתיות של כב' בימ"ש של ערעור מאידך".

לאחר שעיינתי בפסקי-הדין של הערכאות הקודמות ובנימוקי הבקשה נמצא לי כי אין לקבל את הבקשה, שכן אין מקום לשוב ולפתוח את הבירור העובדתי בתיק זה. הבקשה רצופה השגות ביחס לקביעות הנוגעות לקבילותם של חלק מן המסמכים הרפואיים בתיק, בנוגע למועד הופעת הטנטון וליקויי השמיעה שלקיומם טוען המשיב, ולעניין ייחוס הנזקים הנטענים למקור אחר, שאיננו התאונה נשוא ההליך (שיכול והוא תאונת דרכים קודמת שבה היה מעורב המשיב, שהתרחשה בשנת 1991). עוד מלינה המבקשת על כך שבית-המשפט המחוזי התעלם מהערותיו של בית-משפט השלום בדבר מהימנותו של המשיב.

אכן, לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בממצאיה העובדתיים של הערכאה המבררת, כך ביחס לערכאת הערעור "בגלגול ראשון", וכך על אחת כמה וכמה "בגלגול שני". לכן, על אף הקשיים שמעלה המבקשת ביחס לקביעותיו של בית-המשפט המחוזי, אופיים העובדתי של הטיעונים בבקשה, ובנסיבותיו של מקרה זה הובילוני שלא לקבל את הבקשה. במסגרת נסיבות ייחודיות אלה ראוי להזכיר את חוסר ההתאמה בין החלטתו של בית-משפט השלום מיום 27.10.2004 לעניין המסמכים ה/1 ו-ה/2 לבין קביעתו של בית-המשפט במסגרת פסק-דינו לפיה אין לקבל מסמכים אלה כראיות. כפי שציין בית-המשפט המחוזי, בנסיבות אלה "ראוי היה כי תינתן החלטה מפורטת לעניין זה, כדי להעמיד את המערער [המשיב דכאן] על הצורך לזמן את ד"ר זערורה [עורך המסמכים – א' ר'] להעיד בביהמ"ש". לבעייתיות ממשית זו נוספים דלות התיעוד והראיות (בין היתר בשל האופן שבו בחר המשיב, רופא במקצועו, לנהל את הטיפול הרפואי בעצמו) והספקות ביחס למועד התגבשותו של הנזק האורטופדי ושל הטנטון באוזן. כן אין להתעלם מהקושי הממשי לדון היום, בפתחה של שנת 2008, במחלוקת עובדתיות שהורתן ולידתן בתאונה שאירעה לפני כמעט ארבע-עשרה שנים.

לאור האמור, ולאחר ששבתי ושקלתי בדבר, החלטתי לדחות את הבקשה. יובהר, כי אין באמור כדי להביע עמדה כלשהי באשר לשיעור הנכות התפקודית ממנה עשוי המשיב לסבול, או ביחס לגובה הפיצויים להם הוא זכאי בגין הנכות הזמנית או הצמיתה שנגרמה לו בתאונה, או בגין נזקים אחרים שיש ונגרמו לו במהלכה. בנסיבות העניין, ומשלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.