רע"א 10396/05 אליעזר רפפורט נ. מלגו בע"מ

1.בעלי הדין הגישו תביעה ותביעה שכנגד בבית משפט השלום ברחובות בנוגע לחיובים הדדיים שהתחייבו בהם במסגרת הסכם קומבינציה במקרקעין שנחתם ביניהם. בית משפט השלום (כב' השופט א' גולדס) דן באריכות בכל אחת מהטענות שהעלו בעלי הדין ובסופן חייב את המבקש לשלם למשיבים סך של 51,454 ₪ והוצאות משפט וכן להשיב את הערבות הבנקאית שהיתה בידיו. על פסק הדין הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, בו חזר על טענותיו בעניין האיחור במסירת הדירות – איחור של 161 ימים.

2.בית המשפט המחוזי (כב' השופטים י' גרוס, סגן נשיא, והשופטת א' קובו ומ' רובינשטיין) עיין בעיקרי הטיעון של הצדדים, שמע את טיעוניהם, בדק את החומר שבתיק ועיין בהשלמות הטיעון והגיע לכלל מסקנה כי יש לקבל את הערעור בחלקו. בית המשפט קבע כי האיחור במסירת הדירות, שנבע בחלקו עקב סגר בשטחים, הינו מאורע צפוי במציאות הבטחונית והחברתית במדינת ישראל ולכן האיחור במסירת הדירות מהווה הפרה יסודית המזכה את המבקש בפיצויים כפי שנקבעו בהסכם. לאותה מסקנה הגיע בית המשפט באשר לטענה בדבר שביתה בעירייה שגרמה לעיכוב נוסף במסירת הדירות. אשר לעיכוב במסירה כתוצאה מבקשות המבקש לתוספות ושינויים, קבע בית המשפט כי "יש לנו ספק אם אכן מסקנתו של בית המשפט קמא בעניין זה היתה נכונה, ובוודאי לא הגיעה כדי עיכוב של 48 יום". לאור זאת קבע כי המשיבה, מלגו בע"מ, הפרה את ההסכם וכי המבקש זכאי לפיצויים הקבועים בהסכם בגין 161 ימי האיחור, לפי סעיף הפיצוי היומי.

3.המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין בנקודה אחת בלבד, שלפיה לאור הקביעה כי החברה הפרה את ההסכם הפרה יסודית בכך שלא השלימה את הבנייה בתוך 28 חודשים מיום קבלת היתר הבניה כאמור בסעיף 11. ד. להסכם, היה על בית המשפט לפסוק לו פיצויים מוסכמים בסך 150,000$, כאמור בהסכם ולא להסתפק בסעיף הפיצוי היומי. מדובר לטענתו בחסר ובסתירה פנימית בין הקביעה כי המשיבים הפרו את ההסכם באופן יסודי ובין התוצאה של אי פסיקת הפיצוי המוסכם.

4.לאחר שעיינתי בבקשה ובפסקי הדין של הערכאות דלמטה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. כידוע, הלכה היא, כי רשות ערעור בגלגול שלישי תינתן רק כאשר עולה שאלה עקרונית כללית בעלת חשיבות המתפרסת מעבר לעניינם הספציפי של בעלי-הדין (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(1) 123), ואילו העניין שבפני עוסק בסכסוך אשר התעורר בין הצדדים ואין לו כל השלכות משפטיות או ציבוריות רחבות. בית המשפט קבע כקביעה עובדתית כי ההסכם בין הצדדים הופר הפרה יסודית לאור האיחור במסירת הדירות וזיכה את המבקש בפיצויים בגין כל יום של איחור כאמור בסעיף הפיצוי היומי בהסכם, אך לא מצא לנכון לפצות את המבקש בגין סעיף ההפרה היסודית. ניתן להניח כי בית המשפט בחר בפיצוי היומי בלבד לאור הסיבות לאיחור במסירת הדירות, כפי שפורטו בהרחבה בפסק הדין, ואולם, גם אם נפלה טעות בפסק הדין, בכך שלא נפסק פיצוי בגין ההפרה היסודית, הרי שאין הבקשה מצדיקה מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי", שכן הטעות אינה מעוררת שאלה שיש לה השלכה רחבה מעבר לעניינם הפרטי של הצדדים.

לפיכך, הבקשה נדחית.