רע"א 1043/12 ארצי ויין נ. אנג'ליה ויין

בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט י' שנלר ) אשר דחה את בקשת המבקש להאריך לו מועד לביצוע חיוב שנקבע בהסכם פשרה בין הצדדים ושקיבל תוקף של פסק דין.

בין המבקש למשיבה ניטש סכסוך גירושין ממושך. בית משפט לענייני משפחה נתן פסק דין בהיבטיו הממוניים של הסכסוך. המבקש הגיש ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי. במסגרת דיון בערעור הגיעו הצדדים להסכם כולל שבין תנאיו נקבע כי באי כוח הצדדים יכינו נוסח מוסכם של צו לבית משפט בניו ג'רזי, אשר דומה בניסוחו לצו שצורף לבקשה שהגישה המשיבה לבית המשפט קמא (בקשה מס' 10), בשינויים מסוימים שהוסכמו בין הצדדים. עוד הוסכם כי הצדדים יחתמו על הצו בתוך 7 ימים מהמועד שבו יינתן תוקף של פסק דין להסכם; וכי יגישו לבית המשפט נוסח מודפס וכולל של הסכם סופי לאישור. בית המשפט אישר את ההסכם ונתן לו תוקף של פסק דין. בהתאם למוסכם, הגישו הצדדים לבית המשפט קמא כעבור ימים אחדים הסכם מודפס לאישור, ובית המשפט אישר גם אותו. דא עקא שלהסכם זה לא צורף נוסח מוסכם וחתום של צו כאמור, ובין הצדדים נתגלעה מחלוקת באשר לנוסחו. המבקש הגיש לבית המשפט קמא בקשה להאריך לו מועד לביצוע חיוב כספי שנקבע בהסכם בנימוק שכל עוד לא נחתם הצו המוסכם, אין באפשרותו לקיים את החיוב שבהסכם. בית המשפט ניסה להביא את הצדדים להסכמות, אולם משלא צלח בכך, דחה את בקשת המבקש בקובעו כי אין המקרה שלפניו נמנה עם אותם מקרים חריגים שבהם יעשה בית המשפט שימוש בסמכותו להאריך מועדים שנקבעו בהסכם בין הצדדים.

מכאן הבקשה שלפניי, שבה טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא נעתר לבקשתו. לטענת המבקש, אם בית המשפט לא יאריך לו מועד כמבוקש, הוא יימצא מפר את ההסכם שנעשה בין הצדדים, המסיים סכסוך של שנים, וזאת בעטיה של המשיבה, אשר מסרבת לחתום על נוסח הצו ובכך מפרה את ההסכם.

דין הבקשה להידחות. אכן, לבית המשפט נתונה סמכות טבועה להאריך מועד שנקבע בהסכם שקיבל תוקף של פסק דין בנסיבות חריגות ויוצאות דופן, וזאת כדי למנוע עוול חמור שעלול להיגרם למבקש אם בית המשפט לא ייעתר לצו (ע"א 230/87 שקולניק נ' זכאי , פ"ד מו(3) 279 (1992); ע"א 499/81 עודה נ' חדורי , פ"ד לח (4) 729 (1985); רע"א 1233/91 ג'רבי נ' בן דוד , פ"ד מה(5) 661 (1991)). לא שוכנעתי כי נסיבות חריגות מעין אלו מתקיימות במקרה דנן באופן שמצדיק התערבות בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. המבקש לא הבהיר איזה עוול בלתי הפיך עלול להיגרם לו אם לא יינתן לו סעד כמבוקש. כל שנטען בהקשר זה הוא שדחיית בקשתו תגזור על הצדדים להמשיך להתכתש בערכאות תחת להביא את המחלוקת לקיצה, אחת ולתמיד. אין בנימוק זה כדי להצדיק הארכת מועד מכוח סמכותו הטבועה של בית המשפט. ככל שהמשך ההתדיינות בין הצדדים תסב למבקש נזק, לא נטען וממילא לא הוכח שמדובר בנזק בלתי הפיך באופן שלא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו באמצעות תביעה כספית.

הבקשה נדחית אפוא. הצו הארעי שניתן ביום 2.2.2012 מבוטל. המבקש ישלם למשיבה שכר טרחת עו"ד בסך של 5,000 ש"ח.