רע"א 1044/08 אריה סביר נ. עו"ד ירון סהר

1.

לפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור לעניין ההליך שבכותרת. עניינה של בקשת רשות הערעור בפסק דין של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, שניתן ביום 6.12.2007, בו נדחתה בקשת המבקש לביטול פסק בורר ומכח הוראת סעיף 28 לחוק הבוררות אושר פסק הבורר. כן חויב המבקש לשלם למשיב הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 20,000 ₪ בתוספת מע"מ (להלן: פסק הדין). בעקבות אותו פסק דין הגיש המבקש ביום 4.2.2008 ערעור בזכות. בהמשך שונה סיווגו של ההליך לבקשה לרשות ערעור, אך התברר כי ההליך הוגש לאחר תום המועד הקבוע בדין להגשתו. בהחלטתי מיום 11.3.2008 אפשרתי למבקש ליתן טעם מדוע לא יימחק ההליך שבכותרת בשל האיחור בהגשתו. בעקבות זאת הגיש המבקש (ביום 16.3.2008) בקשה להארכת מועד. המשיב, מצידו, הגיש (ביום 20.3.2008) בקשה למחיקת כתב הערעור על הסף. מכאן הבקשות שלפני.

2.

בבקשה להארכת מועד טוען המבקש כי קשיי תקשורת בין עורך הדין והלקוח גרמו לכך שההחלטה שלא לקבל כהחלטה סופית את פסק הדין המחוזי נפלה רק בשלב מאוחר יותר לתקופת 30 הימים שנקבעו להגשת בקשת רשות ערעור, ולכן הוגש ההליך באיחור קצר יחסית של 12 יום. המבקש מוסיף וטוען כי נגרם לו עיוות דין תקופה ארוכה שבה לא זכה מעולם לכך שיתקיים דיון ענייני בתביעתו, ודחיית הבקשה בשלב זה תסתום את הגולל על האפשרות לברר אי פעם את התביעה. המשיב מתנגד לבקשה.

3.

לאחר עיון בחומר שלפני ובטענות בעלי הדין נחה דעתי כי דין הבקשה להדחות וממילא יש להורות על מחיקתו של ההליך זה. אין חולק כי ההליך הוגש באיחור. המועד להגשת בקשת רשות ערעור קבוע בחיקוק ולכן נדרש "טעם מיוחד" למתן אורכה להגשתו (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). הטעם עליו מוש תתת הבקשה הוא "קשיי תקשורת" בין המבקש לבא-כוחו. אולם באלה אין די כדי להקים "טעם מיוחד" כנדרש. כפי שנפסק לא פעם, הקשר בין עורך דין לשולחו הוא עניין ליחסים בין השניים ולא מעניינו של בית המשפט (ראו ב"ש 39/89 אנגל נ' בנק צפון אמריקה (בפירוק) (לא פורסם, 20.1.1989)). יתרה מכך, הטענה בעניין "קשיי תקשורת" נטענה בעלמא, ללא הסבר וללא פירוט מניח את הדעת. יוער, כי ככל שהאיחור נבע מטעות שבדין, דבר שלא נטען לו מפורשות, הטעות אינה עולה, בנסיבות העניין, לכדי "טעם מיוחד". אמנם, בנסיבות מסוימות מכירה הפסיקה בטעות שבדין כ"טעם מיוחד" להארכת מועד, בייחוד מקום בו לא הייתה הסתמכות של הצד שכנגד. אך על מנת שטעות שבדין תבסס טעם כאמור, עליה להיות טעות בלתי נמנעת באורח סביר, הנובעת ממצב משפטי מעורפל. בענייננו, מדובר בעניין ברור על פי הדין (סעיף 38 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968) ובהחלטה שאין ספק שמצויה היא בתחום הבוררות ועל כן ההשגה עליה יכול ותהא רק בדרך של בקשת רשות ערעור המוגשת בתוך 30 ימים.

לכך יש להוסיף כי על פני הדברים נראה כי סיכויי ההליך אינם תומכים בהיעתרות לבקשה.

הבקשה להארכת מועד נדחית איפוא. ממילא ימחק ההליך שבכותרת מן הרישום. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.