רע"א 10444/09 פהד פחל נ. קצין התגמולים

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד סגן הנשיא ג' גינת

וכבוד השופטות ש' שטמר ו ב' בר זיו ) בע"א 226-08 מיום 2.8.2009 במסגרתו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה בשבתו כועדת ערעור לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 [נוסח משולב] (להלן: ועדת הערר ו חוק הנכים, בהתאמה ) (כבוד השופט ז' פלאח וחברי הועדה ד"ר צ' בן ישי ו ד"ר א' קורת ) בע"נ 371/07 מיום 24.1.2008.

1.

המבקש, יליד שנת 1984, התנדב בשנת 2003 לשירות סדיר בצה"ל ושימש בתפקיד לוחם-גשש. ביום 17.2.2006 נפצע המבקש ברגלו השמאלית כתוצאה מפליטת כדור ונגרמו לו נזקים אורטופדיים. עקב האירוע שוחרר המבקש מצה"ל שחרור מוקדם ביום 10.4.2006. בחודש מרץ 2006 הגיש המערער תביעה למשיב להכיר בו כנכה אשר נכותו נגרמה בשל שירותו הצבאי. משחלפה תקופה של כשנה וחמישה חודשים והמבקש לא נענה על ידי המשיב, פנה המבקש אל ועדת הערר כדי שזו תורה למשיב לסיים את הטיפול בעניינו. כן ביקש המבקש מהועדה להורות כי עליו לקבל את הסכומים המגיעים לו מהמשיב בתוספת ריבית חוקית והפרשי הצמדה. ביום 24.1.2008 קבעה ועדת הערר כי יש למחוק את הערעור שהוגש על ידי המבקש וזאת מחוסר סמכות עניינית.

2.

על החלטה זו הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה וטען כי ועדת הערר טעתה משהחליטה שלא לקבל את ערעורו ומשלא קבעה למשיב פרק זמן קצוב בו עליו לסיים את הטיפול בעניינו. לטענתו, משחלפו תשעת החודשים אותם הקציב המחוקק למתן החלטה על ידי המשיב בבקשתו, זאת מכוח תקנה 1 לתקנות הנכים (תגמולים ושיקום) (הליכים בפני קצין התגמולים), התשנ"ה-1995 (להלן: תקנות הנכים ), יש לראות באי מתן תשובה על ידי המשיב כהחלטה שלילית הדוחה את תביעתו ולכן הוא רשאי, בהתאם לסעיף 33(א) לחוק הנכים, לפנות לועדת הערר. המבקש טען עוד כי יש להתחשב בכך שהמשיב מוגן מתביעת נזיקין בגין מעשיו, כך שאין כל דרך לאכוף עליו התנהגות הולמת וראויה מלבד פנייה לועדה.

המשיב טען מנגד כי יש לדחות את הערעור על הסף, שכן זה הוגש באיחור, אולם בכל מקרה, וגם אם תידחה טענה זו, יש לדחות את הערעור שכן ביום 19.2.2008 ניתנה החלטה לפיה נדחתה תביעתו של המבקש להכרה בו כנכה בעל זכויות לפי סעיף 9 לחוק הנכים. המשיב טען עוד כי ביום 10.4.2006, כחודש לאחר שהמבקש הגיש את תביעתו למשיב, הוא קיבל אישור לטיפול רפואי זמני, שנועד להקל על מצוקתו עד שתינתן החלטה בעניינו.

לטענת המשיב, ועדת הערר פסקה כדין משהחליטה למחוק את הערעור מחוסר סמכות, שכן כל עוד לא ניתנה החלטה בעניינו של המשיב אין לועדת הערר סמכות לדון בנושא. בנוסף נטען כי אם תביעתו של המבקש היתה מתקבלת, לא היה נגרם לו כל נזק בשל עיכוב ההחלטה, שכן הוא היה מקבל את זכויותיו רטרואקטיבית ממועד הגשת התביעה.

3.

בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ש' שטמר ) קבע כי אחד התנאים להגשת ערעור לועדת הערר הוא קיומה של החלטה שניתנה על ידי המשיב והפוגעת במבקש, כי בנסיבות המקרה דנן לא מתקיים תנאי זה ולפיכך אין זה מסמכותה של ועדת הערר לדון בערעור. עוד נקבע כי:

"הסעד אותו מבקש [המבקש] הוא פיקוח ומתן צווים לרשות מנהלית למלא חובתה למתן תשובה. יש למצוא סמכות זו בדין. הסמכות ליתן צווים לקצין התגמולים באשר לאופן ביצוע תפקידיו, בלא שניתנה החלטה של קצין התגמולים שהיא במסגרת סמכותה של הוועדה, אינה נתונה לוועדה. על אף שמסכימה אני עם [המבקש] שלא יהיה זה ראוי כי בג"צ ידון בעניין. אולם, כאמור, בהעדר הסמכה לוועדה, אין היא יכולה ליתן את הסעד המבוקש ואין מותב זה, בשבתו כמותב ערעורים על החלטות הוועדה, יכול ליתן את הסעד המבוקש" [סעיף 17 לפסק דינה של השופטת שטמר ].

בנוסף, דחה בית המשפט המחוזי את טענתו של המבקש לפיה משחלפה התקופה שהוקצבה למשיב למתן החלטה בעניינו, יש לראות באי מתן החלטה כהחלטה שלילית, וקבע כי על מנת שאי מתן תשובה ייחשב כדחיית הבקשה, יש צורך בהוראת חוק הקובעת כך.

4.

לסיום ציין בית המשפט המחוזי כי משניתנה על ידי המשיב ביום 19.2.2008 החלטה הדוחה את תביעתו של המבקש להכרת זכות מכוח סעיף 9 לחוק הנכים, ניתן למעשה הסעד המבוקש בערעור ולפיכך מדובר בערעור תיאורטי. לפי בית המשפט המחוזי די בנימוק זה בכדי לדחות את הערעור.

5.

כבוד השופטת ב' בר זיו הצטרפה לדעתה של כבוד השופטת ש' שטמר , כפי שפורטה לעיל, ואילו כבוד סגן הנשיא ג' גינת , בדעת מיעוט, קבע כי משחלף פרק הזמן הקבוע בחוק הנכים ולא ניתנה החלטה לגופה של התביעה על ידי המשיב, ניתן לראות בכך כהחלטה לפיה אין בכוונת המשיב להכריע עניינית בתביעה של המבקש, והמדובר בהחלטה הניתנת לערעור בפני ועדת הערר. לפי סגן הנשיא גינת :

"ועדה זו [ועדת הערר – י.ד.] מוסמכת לדון בכל החלטה עניינית של קצין התגמולים ואך סביר לקרוא את החוק כמסמיך אותה, בכלל זאת, גם לדון במקרה בו יש לראות את קצין התגמולים כמי שהחליט, שלא לדון עניינית בתביעתו של הפונה אליו.... כל מסקנה אחרת, דהיינו שאין אפשרות לביקורת שיפוטית כלל במקרה של אי- מתן החלטה במועד, או שזו תתקיים בבית המשפט העליון בשבתו כבג"צ או בבית המשפט המחוזי בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים, נראית לי בלתי-סבירה".

יחד עם זאת ציין סגן הנשיא גינת כי מכיוון שבסופו של יום הוכרעה תביעתו של המבקש לגופו של עניין, ומכיוון שהערעור על החלטת הועדה הוגש על ידו באיחור ומבלי שצורפה לו בקשה להארכת מועד, יש לדחות את הערעור.

6.

מכאן הבקשה שלפניי, במסגרתה טוען המבקש כי טעה בית המשפט המחוזי עת דחה את טענתו לפיה משחלפה התקופה שהוקצבה למשיב למתן החלטה, יש לראות באי מתן החלטה כהחלטה שלילית. לדבריו, החלטתו של המשיב בעניינו ניתנה כשנתיים לאחר הגשת התביעה, המדובר בתקופה הארוכה פי שלושה מפרק הזמן הקבוע בדין, ולכן יש לקבוע כי מחדלו של המשיב עולה לכדי החלטה המאפשרת ביקורת שיפוטית עליה מצד ועדת הערר. לטענת המבקש אם תתקבל טענתו של המשיב התוצאה תהייה כי אדם במצבו של המבקש, אשר לא תינתן החלטה בעניינו על ידי המשיב, יאלץ לפנות לערכאה השיפוטית הגבוהה בישראל ו"להטריחה בזוטות". לדבריו, לא זו היתה כוונת המחוקק ומדיניות שיפוטית ראויה מצדיקה דחיית טענות המשיב בדבר העדר סמכותה של הועדה.

7.

לטענת המבקש יש להיענות לבקשתו למתן רשות ערעור שכן במסגרתה מתעוררת שאלה משפטית בעלת אופי עקרוני כללי, החורגת מגדרן של הנסיבות הספציפיות של המקרה דנן. לטענת המבקש יש לקבל את בקשתו, גם אם ייקבע כי המדובר בבקשה תיאורטית, שכן מדובר בשאלה אשר אין אפשרות לפסוק בה, אלא אם היא מוצגת כשאלה כללית שאינה קשורה למקרה מסוים. לטענתו, מדובר בשאלה חשובה הנוגעת לעקרונות היסוד של שלטון החוק והמתעוררת חדשות לבקרים.

דיון והכרעה

8.

כידוע, רשות ערעור בגלגול שלישי ניתנת רק במקרים בהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת או במקרים בהם נגרם למבקש עיוות דין [רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123]. לא שוכנעתי כי במקרה דנן מתקיימים תנאים אלו ולפיכך סבורני כי דין הבקשה להידחות. להלן אפרט החלטתי:

במסגרת הבקשה דנן מתעוררת שאלת סמכותה של ועדת הערר לדון בערעור אשר הוגש לפניה, מבלי שניתנה, עובר להגשת הערעור, החלטה על ידי המשיב. שאלה זו עשויה להיות שאלה בעלת חשיבות אולם אין היא נדרשת להכרעה לצורך ההתדיינות שלפניי, שכן לאחר הגשת הערעור לועדת הערר, ביום 19.2.2008, ניתנה החלטתו של המשיב בעניינו של המבקש.

בית משפט זה קבע כבר בעבר כי:

"[ב]דרך כלל לא נידרש לשאלות אשר שוב אינן דרושות לצורך ההתדיינות הקונקרטית, גם מקום שהן עשויות לעלות שוב בעתיד בהקשרים אחרים, וזאת למעט במצבים חריגים בהם קיים אינטרס ציבורי מובהק במתן הכרעה עקרונית גם מקום שהיא שוב אינה נדרשת להתדיינות הפרטנית" [רע"א 202/05 מנהל השירותים הוטרינריים נ' גולדשטיין (לא פורסם, 14.6.2005)].

איני סבור כי המקרה דנן עולה לכדי אחד מאותם מקרים חריגים המצדיקים

קבלתה של בקשה תיאורטית. יש לזכור כי דרכם של המבקשים לעתור כנגד המשיב – בין היתר מכיוון שהחלטה בעניינם לא ניתנה במועד הקבוע בחוק – סלולה, והם יכולים לפנות לבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, שייתכן ויחליט להביע את עמדתו גם באשר לסוגיית סמכותה של ועדת הערר לדון בשאלות אלה. זו גם הסיבה שבגינה לא נגרם למבקש כל עיוות דין, שכן מלבד האפשרות שעמדה לפניו לפנות לבית המשפט הגבוה לצדק, היה באפשרותו גם להשיג על החלטתו של המשיב לדחות את תביעתו, וזאת על פי המסלול הקבוע בחוק הנכים.

9.

משכך, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין ומשלא התבקשה תגובת המשיב, אין צו להוצאות.