רע"א 1046/18 המועצה האזורית מנשה נ. האחים ברוד עבודות עפר ו ופיתוח (1986)

1.

בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (הנשיא ר' שפירא והשופטים ב' טאובר ו- ס' ג'יוסי ) מיום 7.1.2018 בע"א 14703-10-17 ובע"א 5385-11-17, בגדרו נדחה ערעורה של המבקשת על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (השופטת כ' ג'דעון ) מיום 11.9.2017 בת"א 15315/04 ובת"א 1457/06.

2.

בשנת 1996 פרסמה המבקשת מכרז לביצוע תשתיות ביוב במספר מושבים (להלן: הפרויקט ). לאחר שהמשיב 2 זכה במכרז, הלה החל בביצוע עבודות בפרויקט בהתאם למוסכם בין הצדדים, עד אשר נטש את ביצוען בתחילת שנת 1998. לאחר מכן, החליפה המשיבה 1 את המשיב 2 בתפקידו בפרויקט, וכן השלימה את עבודותיו.

3.

בשנת 2004 הגישה המשיבה 1 תביעה כספית (ת"א 15315/04) לבית משפט השלום נגד המבקשת ונגד המדינה (המשיבה 3), במסגרתה עתרה המשיבה 1 לחייב את המבקשת ואת המדינה בתשלום תמורת ביצוע עבודות בפרויקט.

4.

בשנת 2005 הגיש המשיב 2 תביעה כספית (ת"א 1083/05 אשר שונה לת"א 1457/06) לבית משפט השלום נגד המבקשת ונגד המדינה, במסגרתה עתר המשיב 2 לחייב את המבקשת ואת המדינה בתשלום תמורת ביצוע עבודות בפרויקט. המבקשת הגישה תביעה שכנגד נגד המשיב 2 בגין טיב העבודות שבוצעו על ידו.

5.

בהחלטה מיום 21.12.2005 אוחדו שתי התביעות הכספיות המוזכרות לעיל. המבקשת הכחישה את חובתה כלפי המשיבה 1 במסגרת התביעה הנוגעת לאחרונה, וטענה, בין היתר, כי המשיבה 1 שימשה כקבלנית משנה מטעם המשיב 2 להשלמת העבודות בפרויקט. במסגרת התביעה הנוגעת למשיב 2, טענה המבקשת , בין השאר, כי ככל שיפסק כי היא חייבת כספים למשיב 2, אזי כספים אלו אמורים להיות משולמים על ידי המדינה בלבד.

6.

בפסק דין מיום 22.6.2014 נתקבלה תביעת המשיבה 1 כלפי המבקשת, ונדחתה כלפי המדינה. בין היתר נדחתה טענת המבקשת כי המשיבה 1 שימשה כקבלן משנה מטעם המשיב 2. לאור האמור, חויבה המבקשת בתשלום כספי כלפי המשיבה 1. בו ביום, נתקבלה תביעת המשיב 2 הן כלפי המבקשת והן כלפי המדינה. בין היתר נקבע כי המבקשת, יחד עם המדינה, חייבות בתשלום התמורה המגיעה למשיב 2 בגין העבודות בפרויקט שאותן ביצע. לאור האמור, חויבה המבקשת, יחד ולחוד עם המדינה, בתשלום כספי כלפי המשיב 2. התביעה שכנגד אשר הוגשה על ידי המבקשת, נדחתה.

7.

על פסק דין זה הגישו הן המבקשת והן המדינה ערעור לבית המשפט המחוזי. במסגרת ערעור המבקשת, נטען כי ישנה כפילות בחשבונות שהוגשו על ידי המשיב 2 ועל ידי המשיבה 1, עליהם הללו ביססו את תביעותיהם הכספיות (להלן: החשבונות ). לשיטתה, החשבונות מתייחסים לעבודה אחת שבוצעה על ידי המשיבה 1 בהיותה קבלן המשנה של המשיב 2. הודגש כי החיוב הכספי שהוטל על המבקשת, הן כלפי המשיבה 1 והן כלפי המשיב 2, יצר חיוב כפול ומוטעה (להלן: החיוב הכפול ). על כן, עתרה המבקשת להתיר לה להגיש ראיות נוספות במסגרת הערעור להוכחת טענתה.

8.

בפסק דין מיום 5.1.2005 נעתר בית המשפט לבקשת המבקשת להתיר את הגשתן של ראיות נוספות. נקבע, בין היתר, כי ראוי שבית משפט קמא ישמע את הראיות ויעיין במסמכים הנדרשים על מנת להכריע בסוגית החיוב הכפול, כאשר השאלה בה ידון בית משפט קמא היא האם החשבונות הוגשו בגין עבודות נפרדות, או שמא הוגשו בגין אותה עבודה. יוער כי המשיב 2 הגיש בקשת רשות ערעור לבית משפט זה בגין ההחלטה לאשר את בקשת המבקשת, אך זו נדחתה.

9.

בפסק דין מיום 11.9.2017 דחה בית משפט השלום את טענות המבקשת בעניין החיוב הכפול, וקבע כי פסק הדין מיום 22.6.2014 עומד על כנו. בין השאר צוין כי תביעתה של המשיבה 1 נסמכה על שני חשבונות שהוגשו על ידה, וחשבונות אלו נכללו בחשבונות שהוגשו למבקשת על ידי המשיב 2. כן צוין כי תביעתו של המשיב 2 התבססה על שני אישורי חשבון סופיים, שניתנו על ידי המשרד לתשתיות לאומיות אשר מימן את הפרויקט, לפיהם אושרו למשיב 1 יתרות התמורה המגיעות לו בגין עבודתו בשני מושבים. על כן, נקבע כי המסקנה המתחייבת מכך הינה שאין זהות בין הסכומים שנתבעו על ידי המשיב 2 ועל ידי המשיבה 1. כמו כן, הודגש כי המבקשת לא הוכיחה כל קשר בין החשבונות לבין החשבונות הסופיים שאושרו לתשלום למשיב 2 בשנים 2003 ו-2004.

10.

על פסק דין זה הגישה המבקשת ערעור לבית המשפט המחוזי בו חלקה על קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא. הודגש, בין היתר, כי בית משפט קמא התעלם מחשבונות חלקיים שהוגשו על ידי המשיב 2 ועל ידי המשיבה 1 בכל הנוגע לעבודה שבוצעה באחד מהמושבים. יצוין כי הוגש ערעור על פסק הדין גם על ידי המדינה, וכן הוגש ערעור שכנגד על ידי המשיב 2.

11.

בפסק דין מיום 7.1.2018 דחה בית המשפט את ערעורה של המבקשת בקבעו, בין היתר, כי ממצאיו של בית משפט קמא מעוגנים היטב בחומר הראיות שהונח לפניו והינם עומדים במבחן הסבירות וההיגיון. יוער כי ערעורה של המדינה התקבל באופן חלקי, וכן התקבל הערעור שכנגד שהוגש על ידי המשיב 2.

12.

על פסק דין זה הגישה המבקשת את הבקשה לרשות ערעור שלפני. המבקשת חוזרת על הטענות שהועלו בערעור שהגישה לבית המשפט המחוזי. בין שלל הטענות, מדגישה המבקשת כי הוכח קשר ישיר בין החשבונות החלקיים לבין החשבונות הסופיים שהוגשו. כמו כן, הודגש כי המשיבה 1 הינה מהווה קבלן משנה, כאשר זהות החשבונות המוחלטת בין החשבונות של המשיבה 1 לבין החשבונות של המשיב 2 מעידה כי קיים חיוב כפול.

13.

לאחר העיון בבקשה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

14.

הבקשה אינה מגלה עילה המצדיקה מתן רשות ערעור ב" גלגול שלישי " - רשות אשר לא תינתן אלא במקרים חריגים בהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית שהשלכותיה חורגות מעניינם הפרטני של הצדדים להליך (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). עניינה של הבקשה נטוע כולו בנסיבות העובדתיות הקונקרטיות הקשורות לסכסוך בין המבקשת למשיבים, והיא אינה מעוררת כל שאלה בעלת חשיבות כללית. טענות המבקשת הן טענות ערעוריות מובהקות הנוגעות לנסיבות הקונקרטיות של המקרה, ואינן מעלות כל שאלה המצדיקה בחינה ב"גלגול שלישי".

15.

אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. משלא התבקשה תשובת המשיבים, לא אעשה צו להוצאות.