רע"א 1046/99 עלי אלקדיים נ. מדינת ישראל

1.המבקשים הורשעו בבית המשפט המחוזי בתל-אביב - יפו, לפי הודאתם, בעבירות של החזקת סם מסוכן והחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית. בית המשפט גזר עליהם עונש מאסר, וכן הורה על חילוט שני כלי רכב שבבעלותם וחילוט סך של 55,000 ש"ח שנתפסו בביתו של המבקש 1.

המבקשים ערערו לבית משפט זה על גזר הדין בעניין חילוט רכושם. טענתם העיקרית בערעור הינה כי בית המשפט פסק בניגוד להוראת סעיף 36ג'(ב) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג - 1973 (להלן - הפקודה), על פיה לא יורה בית משפט על חילוט רכוש לפי סעיף 36א' לפקודה אלא אם נוכח שלבעל הרכוש ולבני משפחתו הגרים עמו יש אמצעי מחיה סבירים ומקום מגורים סביר.

2.בגדר הערעור האמור, הגישו המבקשים את הבקשה שבפני, לעיכוב ביצוע גזר הדין בעניין חילוט נכסיהם. הבקשה נועדה, על פי האמור בה, להבטיח כי החילוט לא יסכל את הערעור. על טענה זו משיבה המדינה כי הרכבים הנדונים מאבדים מערכם בהיותם מוחזקים ללא שימוש במחסני המשטרה, וכמו כן עלות ההחזקה במחסנים גבוהה. מטעם זה גם פנתה המדינה לבית המשפט קמא עוד בטרם ניתן פסק הדין בעניינם של המבקשים, בבקשה לאפשר את מכירת הרכבים בהקדם.

3.התלבטתי תחילה האם מן הראוי כי אורה על עיכוב ביצוע החילוט, תוך השארת הרכוש בחזקת המשטרה עד למתן החלטה בערעור. נראה לי כי אין מקום להורות כאמור.

על פי הוראת סעיף 36א' לפקודה, הכלל הוא כי רכושו של מי שהורשע בעסקת סמים, והוא סוחר סמים כמשמעות המושג בפקודה, יחולט, אלא אם כן נתקיימו נסיבות מיוחדות או הסייגים הקבועים בסעיף 36ג' לפקודה. טענתם של המבקשים בערעור אינה קשורה לצורך מיוחד בכלי הרכב המסוימים שחולטו, אלא טענתם היא כי כלי הרכב דרושים להם לצורך מכירתם, כדי שתמורתם תשמש מקור לסיפוק צורכי המחיה של משפחותיהם בעתיד.

מכיוון שההליך שבפני הוא הליך ביניים, עלינו לשקול האם תוצאת מימוש החילוט הינה תוצאה בלתי הפיכה שיש בה כדי לפגוע בסיכויי הערעור. נראה לי כי במקרה דנן אין בביצוע החילוט כדי לפגוע פגיעה בלתי הפיכה במבקשים, שכן במידה ויזכו בערעורם, יהיה בידם לתבוע את השווי הכספי של רכביהם, כאשר מנגד קיים השיקול שעיכוב ביצוע החילוט והעמדת הרכבים למשך תקופת זמן בלתי ידועה, אין בה כדי להועיל למבקשים. אם אכן, כפי הנטען, זקוקים המבקשים לכלי הרכב לצורך מכירתם, על מנת להבטיח את צרכי המחיה של משפחותיהם בעתיד, הרי האפשרות של ירידת ערכם של כלי הרכב עלולה לפגוע גם בהם.

בנסיבות אלה לא מצאתי כי מתקיימים טעמים המצדיקים את עיכוב ביצוע החילוט.

אשר על כן הבקשה נדחית.