רע"א 1047/06 דניאל מעוז נ. נורית קוצר

1.המבקש הינו אחד מבעליו של בניין ברחוב הירקון בתל אביב, אשר באחת מהדירות בו (להלן: הדירה ) מתגוררים המשיבים, מכוחו של חוזה לשכירות מוגנת עליו חתמה המשיבה 1 בשנת 1970 עם בעלי הבניין דאז.

המבקש הגיש לבית משפט השלום בתל אביב-יפו תביעה לפינוי ולסילוק ידם של המשיבים מן הדירה ולהשבתה לו כשהיא נקייה מכל אדם וחפץ מטעמם, לפי מספר עילות פינוי לפי חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: חוק הגנת הדייר ). בית משפט השלום (כב' השופט א' גולדין) קיבל את התביעה. בפסק דינו, דחה בית המשפט את רוב טענות המבקש, אולם קבע כי אכן התגבשה עילת פינוי כנגד המשיבים על פי סעיף 131(1) לחוק הגנת הדייר, ולפיכך, חייב אותם לפנות את הדירה ולסלק את ידם ממנה ומכל המוחזק על ידם בבניין. יחד עם זאת, עיכב בית המשפט את ביצוע פסק דינו למשך פרק זמן של כחודש וחצי (עד ליום 31.8.05), על מנת לאפשר למשיבים שהות להתפנות מן הדירה. כן חייב בית המשפט את המשיבים לשלם למבקש הוצאות משפט ושכר-טרחת עורך-דין.

2.המשיבים הגישו ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. בד בבד עם הגשת הערעור, הגישו לבית משפט השלום בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין עד למתן הכרעה בערעור. בית משפט השלום (כב' השופט א' גולדין) דחה את הבקשה לעיכוב ביצוע, בקבעו כי אין לדעתו סיכויים לערעור וכי לא שוכנע שמאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבים.

3.בעקבות החלטה זו, הגישו המשיבים לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום. בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ה' גרסטל) קיבל את הבקשה באופן חלקי: מחד גיסא, הורה בית המשפט על עיכוב פינויים של המשיבים מן הדירה עד למתן הכרעה בערעור, אולם מאידך גיסא, קבע כי החיוב בהוצאות, כפי שנקבע על ידי בית משפט השלום בפסק דינו, לא יעוכב. אשר לעיכוב הפינוי, ציין בית המשפט כי בנסיבות המקרה דנן, כאשר מדובר בדירת המגורים היחידה של המשיבים אשר פינויה יותירם ללא קורת גג, אין לטעמו מקום לחרוג מן הכלל, לפיו נוהגים בתי המשפט להיעתר לבקשות לעיכוב הליכי פינוי כשמדובר בפינוי בית מגורים, אף אם סיכויי הערעור אינם גבוהים במיוחד. אשר לבקשה לעיכוב תשלום ההוצאות, זו נדחתה כאמור, מן הטעם שדינן של הוצאות כדין פסק דין כספי, ומשלא הוכיחו המשיבים כי לא ניתן יהיה להחזיר את המצב לקדמותו באם לא יעוכב התשלום- אין מקום לעכבו. כנגד החלטה זו מופנית בקשת רשות הערעור שלפניי.

4.בבקשתו, טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא התנה את עיכוב ביצוע פסק הדין בהפקדת ערבות בנקאית או פיקדון במזומן, אף שראוי היה לעשות זאת במסגרת איזון האינטרסים הנדרש בין המבקש למשיבים. לדבריו, החלטה מעין זו היתה תואמת החלטות קודמות של בית משפט זה, בהן התקבלו בקשות לעיכוב ביצוע בכפוף להפקדת ערבות בנקאית להבטחת פירעון נזקיו של המשיב. המבקש מוסיף וטוען כי שגה בית המשפט גם בכך שלא קיבל הצעה אחרת שהציע, לפיה הוא יתחייב שלא לעשות כל דיספוזיציה בדירה ושלא להשכירה בשכירות מוגנות או בשכירות שאורכה עולה על שנה, באם יפנו המשיבים את הדירה לאלתר. גם באופן זה, טוען המבקש, יכול היה בית המשפט לאזן באופן ראוי בין האינטרסים של הצדדים. עוד טוען המבקש, כי סיכויי הערעור שהגישו המשיבים הינם קלושים, הן לאור העובדה שפסק דינו של בית משפט השלום מבוסס על האמון שנתן בגרסתו בהשוואה לגרסת המשיבים, והן לאור העובדה שבית המשפט ציין פגמים חמורים ביותר בהתנהגות המשיבים, וקבע כי אף אם היה מקבל את גרסתם- לא היה בכך כדי להגן עליהם מפני קיומה של עילת פינוי. כן טוען המבקש, כי המשיבים מנצלים לרעה ובחוסר תום-לב את ההליכים המשפטיים בעניינם ופוגעים קשות בזכויותיו, ולראייה, העובדה כי אינם מקיימים את הוראת בית משפט השלום בנוגע לתשלום ההוצאות שנפסקו לחובתם. לדבריו, נוכח טענת המשיבים כי אין בידם אמצעים כספיים כלשהם, ברי כי במידה וידחה ערעורם, לא יוכל הוא להיפרע על נזקיו. לאור כל זאת, עותר המבקש ליתן לו רשות ערעור, ולחלופין, לדון בבקשתו כבערעור ולהורות על ביטול החלטת בית המשפט המחוזי.

5.דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי בית המשפט העליון יעניק רשות לערער ב"גלגול שלישי" רק במקרים בהם מתעוררת שאלה משפטית, ציבורית או חוקתית, שהינה בעלת חשיבות החורגת מן העניין שיש לצדדים הישירים בהכרעה במחלוקת (ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). במקרה דנן, הלכה למעשה, מופנות טענותיו של המבקש כנגד שיקול הדעת שהפעיל בית המשפט המחוזי בהחליטו שלא להתנות את עיכוב ביצוע פינויים של המשיבים מן הדירה בהפקדת ערבויות כספיות. לא מצאתי כי יש בטיעונים שהעלה כדי להצביע על היכללותו של מקרה זה בגדרן של הקטגוריות האמורות המצדיקות מתן רשות ערעור. הכרעתו של בית המשפט המחוזי נובעת אף היא מנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה שלפנינו, ואין בה כדי לעורר כל שאלה משפטית החורגת מדלת אמותיו של הסכסוך שהתגלע בין הצדדים, באופן שיצדיק התערבותו של בית משפט זה.

6.הבקשה נדחית, איפוא. משלא נתבקשה תגובת המשיבים - אין צו להוצאות.