רע"א 10489/08 ביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית נ. רחמים נחמיה

1.

השאלה הניצבת במרכזה של בקשת רשות הערעור היא אם יש לראות בקביעת נכות יציבה על ידי המוסד לביטוח לאומי עובר לקביעת הנכות הכוללת גם את ההשפעה התפקודית שבהינתנה ניתן להגיש ערר, נכות "על פי כל דין" לפי סעיף 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים ).

המשיב נפגע ביום 1.8.2005 בתאונת דרכים, שהוכרה גם כתאונת עבודה. בגין התאונה פתח המשיב בהליך להכרה בנכותו במוסד לביטוח לאומי ולאחר מכן הגיש גם תביעה נגד המבקשת לפי חוק הפיצויים. הועדה הרפואית מטעם המוסד לביטוח לאומי קבעה למשיב, מספר פעמים, נכות זמנית לתקופות קצובות, אשר האחרונה שבהן הסתיימה ביום 31.5.2006. ביום 12.3.2007 התקיים דיון בבית משפט השלום בחיפה, שבו התבקש בית המשפט למנות מומחים רפואיים לשם בדיקת המשיב. בית משפט השלום (כבוד השופט ד' פיש ) דחה את ההכרעה בדבר מינוי המומחים לקדם המשפט שנקבע ליום 27.6.2007, לאור האפשרות כי עד למועד זה תיקבע למשיב נכות יציבה על ידי המוסד לביטוח לאומי. ביום 27.6.2007 מינה בית המשפט מומחים בתחום האורתופדיה ובתחום הנוירוכירוגיה, לאחר שבא כוחו של המשיב הצהיר לפרוטוקול כי לא נקבעה לו נכות יציבה על ידי המוסד לביטוח לאומי. חוות דעתו של המומחה בתחום הנוירוכירורגיה הוגשה לבית המשפט ביום 12.7.2007, וביום 1.8.2007 הוגשה חוות דעתו של המומחה בתחום האורתופדיה.

2.

ביום 16.4.2008 פנתה המבקשת לבית המשפט המחוזי בחיפה, אשר התיק הועבר אליו מבית משפט השלום, בבקשה להוציא מתיק בית המשפט את חוות הדעת של המומחים, ולדון בתביעה לפי המסלול הקבוע בסעיף 6ב לחוק הפיצויים. לדבריה, ביום 21.6.2007, עובר למינוי המומחים על ידי בית המשפט, נקבעה למשיב נכות רפואית יציבה על ידי המוסד לביטוח לאומי, שהיא נכות "על פי כל דין" לפי סעיף 6ב לחוק הפיצויים, הגם שבאותו מועד טרם הכריעה הועדה הרפואית אם להפעיל את תקנה 15 לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956. בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ש' שטמר ) דחה את הבקשה ביום 12.11.2008 וקבע כי אין לראות בקביעת הועדה הרפואית מיום 21.6.2007 קביעה "על פי כל דין" לפי סעיף 6ב לחוק. לדבריו, מהמסמך עולה כי קביעת הועדה לא נועדה להיות קביעה מחייבת, ולראייה, בסעיף 36 "שהוא מעין הסעיף האופרטיבי של הדו"ח, לא מופיעים אחוזים בגין הנכות היציבה ואף לא ממתי היא אותה נכות". לשיטתו של בית המשפט המחוזי, בנסיבות שבהן לא נקבע המועד שהחל ממנו התייצבה נכותו של המשיב, אין לראות במסמך קביעת נכות "על פי כל דין". בית המשפט המחוזי הוסיף כי קביעת נכות לפי המסלול הקבוע בסעיף 6ב נועדה "לחסוך במינוי מומחים מיותרים ובהוצאות". לפיכך – כך ניתן להבין את עמדתו של בית המשפט המחוזי – ייתכן שגם כאשר מונו מומחים על ידי בית המשפט וחוות דעתם הוגשה לאחר שנקבעה נכות "על פי כל דין", תתקבל חוות הדעת ובלבד שהתובע לא נהג בחוסר תום לב. בית המשפט קבע כי בנסיבות המקרה לא הוכח שהתובע פעל בחוסר תום לב המצדיק את ביטול מינויים של המומחים. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפני.

3.

המבקשת טוענת כי קביעת המוסד לביטוח לאומי מיום 21.6.2007 מהווה נכות "על פי כל דין". הפעלת תקנה 15, כך לדעתה, לא מחייבת את בית המשפט, שכן עניין זה נסב על הנכות התפקודית. לטענת המבקשת, למשיב נקבעה נכות רפואית יציבה, ואי ציון אחוזי הנכות ומועד תחילת ההכרה בנכות בסעיף 36 למסמך הנזכר נובע מכך שסעיף זה ממולא על ידי הועדה רק לאחר הפעלת תקנה 15. לטענת המבקשת, על פי ההלכה המועד הרלוונטי להפעלת סעיף 6ב הוא המועד שבו נקבעה הנכות היציבה על ידי המוסד לביטוח לאומי, ולא המועד שבו נודע עליה. בנסיבות המקרה, כך על-פי המבקשת, כאשר נקבעה נכות רפואית יציבה עובר למינוי המומחים על ידי בית המשפט, יש לבטל את מינויים ולפעול בהתאם למסלול הקבוע בסעיף 6ב לחוק. עוד טוענת המבקשת כי המשיב פעל בחוסר תום לב שכן הוא ידע על קביעת הועדה עובר לבדיקתו על ידי המומחים, ולא גילה זאת.

המשיב מצידו טוען כי קביעת נכות על ידי המוסד לביטוח לאומי היא קביעה "על פי כל דין" רק לאחר שנקבעת נכות יציבה סופית שניתן להגיש עליה ערר. לדבריו, העובדה שנכות לפי סעיף 15 אינה רלוונטית לקביעת הנכות על בית המשפט, אין משמעה כי ניתן להפריד באופן מלאכותי בין השלבים השונים של קביעת הנכות על ידי הועדה לצורך הפעלת סעיף 6ב לחוק. לדבריו, המסמך מיום 21.6.2007 מייצג "שלב ביניים, אשר אינו מזכה את המשיב בזכויות כלשהן, לא משולמות בגינו גמלאות ולא ניתן להגיש ערר בגינו", ולפיכך אין לראות בו קביעת נכות "על פי כל דין". עוד טוען המבקש כי הוא לא נהג בחוסר תום לב, כפי שעולה גם מקביעותיו של בית המשפט המחוזי בעניין זה.

החלטתי ליתן רשות ערעור ולדון בבקשה כאילו הוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. כמו כן החלטתי לקבל את הערעור.

4.

נקודת המוצא של בית המשפט המחוזי הייתה שגויה. התנאי לכך שתביעה תתנהל במסגרת המסלול הקבוע בסעיף 6ב לחוק הפיצויים, הוא שהנכות היציבה תקבע על ידי המוסד לביטוח לאומי עובר למתן חוות הדעת של המומחה שמונה על ידי בית המשפט. בענייננו, התנאי התקיים ועל כן היה לכאורה מקום לביטול מינויים של המומחים. מהחומר שלפנינו עולה כי ביום 21.6.2007 נקבעה למבקש נכות רפואית יציבה על ידי המוסד לביטוח לאומי. אמנם, באותה עת טרם דנה הועדה הרפואית בהפעלת תקנה 15, אולם אין בכך כדי לשנות מן המסקנה כי נקבעה נכות "על פי כל דין" לפי סעיף 6ב. יודגש: הנכות הרלוונטית לצורך סעיף 6ב היא הנכות הרפואית היציבה. לפיכך, אין לנכות התפקודית הנקבעת לפי תקנה 15 משום השפעה מכרעת על ההליך המתנהל בבית המשפט. גם העובדה שהחלטת הועדה אינה מאפשרת עדיין קבלת גמלאות ולא ניתן להגיש עליה ערר, אינה משליכה על הקביעה במסגרת ההליך לפי חוק הפיצויים. ברי כי מבחינת המוסד הקביעה הסופית מתייחסת גם לנושא התפקודי אולם לא כך הדבר לצורך סעיף 6ב. בהקשר אחרון זה הנכות הרלוונטית היא אך ורק הנכות הרפואית, ומשנקבעה נכות זו הרי שנקבעה לניזוק "נכות על פי כל דין". דברים אלה יפים גם לעניין הנפקות של היעדר קביעות סופיות בסעיף 36 לדו"ח. יש לציין כי בדו"ח הסופי שניתן בעניינו של המשיב, לאחר הדיון בהפעלת תקנה 15, שיעור נכותו הרפואית של המשיב זהה לחלוטין לשיעור שנקבע בהחלטה מיום 21.6.2007. עוד יש לציין כי המוסד לביטוח לאומי שיגר למשיב ביום 24.6.2007 מכתב שבו הובאה לידיעתו קביעת הנכות היציבה, ומסמך זה צורף כראיה להליך שלפנינו לפי החלטה מיום 12.3.2009. ברי אפוא כי מדובר בקביעה סופית של הנכות הרפואית היציבה

על ידי המוסד. במכתב צוין כי "אחוז הנכות הנ"ל אינו סופי וניתן לשינוי ע"י הועדה", אך נראה כי הכוונה בדברים אלה היא לאפשרות שתופעל תקנה 15 וכך ישתנה שעור הנכות לצורך הגמלאות .

5.

המסקנה בדבר היותה של החלטת ועדה רפואית לעניין נכות יציבה – אף קודם לדיון בהפעלת תקנה 15 – "נכות על פי כל דין" לפי סעיף 6ב, תואמת את מטרותיו של הסעיף. היא מייתרת את הצורך לנהל "הליך מתמשך, מסובך ומורכב בקביעת דרגת הנכות של הנפגע" (ע"א 516/86 "אררט" חברה לביטוח בע"מ נ' אזולאי , פ"ד מ(4) 687 (1986), פסקה 17 לפסק הדין). הגברת האחידות בקביעת שיעור נכותם של ניזוקים אף מגבירה את תחושת הצדק המהותי. בית המשפט קמא יצא אפוא מנקודת מבט שגויה בהחלטתו משסבר כי לא נקבעה נכות על פי דין במועד. אף על פי כן בחרתי, לא בלי היסוס, שלא להתערב בהליך כפי שהוא מתברר שם, משלא נסתרה טענתו של המשיב כי לא ידע על קביעת דרגת הנכות היציבה אלא חדשים אחדים לאחר מעשה. בנסיבות אלא משמינוי המומחים ומתן חוות הדעת הפכו לעובדה, בעוד הצדדים חפים מידיעה כי נקבעה כבר נכות יציבה – תישאר התוצאה בעינה..

הבקשה נדחית, אך אין צו להוצאות.